הגשמת חלומות מביאה אושר או להיפך?

אהיה מאושר כשכל החלומות שלי יתגשמו, או שאולי...הפוך? מה ההבדל בין מה שלימדו אותנו, ובדרך כלל מאמלל אותנו, למה שבאמת עובד? הסולידרית יצאה לחקור על הקשר בין האושר לעושר

הקטע הבא מתאר משהו שאני מבינה עמוק בתוך הראש, רואה אותו קורה כל פעם מחדש ומוכיח את עצמו, אבל מודה ומתוודה שעדיין קשה לי סופית ליישם אותו לגמרי בחיי היומיום.
הוא כל כך מנוגד לכל מה שגדלתי עליו, כל מה שפמפמתי לעצמי כל חיי מגיל צעיר, ובהיותי בחורה שאפתנית (אפילו מידי)- מבחינתי להבין את הרעיון הזה הוא בעצם להפוך את כל העולם על הראש וללמוד להסתכל עליו מחדש.
אני גדלתי תמיד בידיעה ברורה שרק כשאגשים את כל החלומות שלי אהיה מאושרת.
החלומות שלי בתור ילדה קטנה היו קשורים לעולם הבמה. רציתי לשחק בתיאטרון, לשיר, ליצור, והיה ברור לי שרק כשאגיע לאיקס ואיקס הצלחה והכרה (בתור ילדה כמובן לא השתמשתי במונחים האלה) אז החיים סוף סוף ישנו כיוון והכל יהפוך לטוב.
יום אחד, על כורסאת הפסיכולוגית שלי, בעודי מספרת לה על תקופת הילדות שלי והחלומות שהייתי בטוחה שאמורים היו להציל אותי יום אחד, היא אמרה משהו שצלצל בראש שלי כמו פעמונים.
"המחשבה שהחיים שלך יהפכו לטובים רק ברגע שמשהו מסוים יקרה- היא מחשבה דיכאונית!"
"מה?!" הסתכלתי עליה כאילו היא אמרה לי להתחיל להשתין מהאזניים ולאכול מהאף "זאת לא מחשבה דיכאונית, זאת עובדה! רק כשמשיגים את מה שחולמים להשיג החיים נהיים טובים. לא סביב זה כל האנשים רצים כל החיים שלהם?"
"כן" היא ענתה לי "אנשים במערב, במזרח יש תפיסה אחרת, לפיה מה שכאן ועכשיו זה מה שצריך להיות" "אוקי"  התעקשתי, לא הייתה לי כוונה להתחיל להשתין מהאזניים בקרוב " אבל אם יש משהו שאת חולמת שיקרה, והוא קורה, את יותר מאושרת, לא?" "לא תמיד" היא אמרה" לפעמים כן, לפעמים המשהו הזה הוא רק מקפצה לחלום ולמרדף הבא ולפעמים אנשים זוכים בלוטו או מקבלים פרס נובל ונכנסים לדכאון כי הם מבינים שלמרות מה שחשבו כל חייהם, הם בעצם מרגישים אותו דבר"
יצאתי משם, לא ממש משוכנעת. ונזכרתי במשפט נוסף שהמאמנת שלי אמרה לי, הרחק הרחק בתחילת שנות העשרים שלי (טוב זה לא כזה הרחק, עדיין הייתי בשנות העשרים שלי, אבל תודעתית זה היה רחוק).
היא אמרה לי משפט, שבזמנו בכלל לא שכנע אותי- "רק שהכל בחיים שלך יהיה בסדר הדברים שאת רוצה יקרו, לא להיפך".

קודם תדלגו בטבע ואז תזכו בלוטו. האמנם?

אבל איכשהו, שנים אחרי כל האמירות האלה שהדהדו לי איפשהו מאחורי הראש, בהיותי מטופלת ומתאמנת חרוצה, התחלתי לנסות לחקור את המשפט הזה מכל הכיוונים. ומה שהתפלאתי לגלות הוא, שכל פעם מחדש באמת ברגע ששחררתי ממשהו, ברגע שהסתדרתי בלעדיו, ברגע שהייתי ממש שלמה ובסדר עם מה שיש לי- הדברים שחלמתי שיקרו קרו בלי מאמץ מיוחד מצידי. וגם כשהם קרו, לא ממש התרגשתי. זה היה נראה לי כמו המשך נחמד של אותו כייף שהיה לי מקודם, רק שעכשיו הוא קצת יותר.
ואני לא מדברת על חלומות קטנים.
אני מדברת על חלומות גדולים מאוד.
כאלה שאנשים חולמים עליהם כל החיים.
אני לא אומרת שכל מה שחלמתי התגשם, עדיין, לצערי, אבל סוף סוף הבנתי מה הדרך להגשים את החלומות האלה.
בלשים לעצמי אותם כמטרה, ולשחרר.
לא לרדוף, לא להשתגע, לא להיאחז ברעיון שהאושר מחכה לי אי שם הרחק הרחק מאחורי החלום, וכרגע הכל חרא ומעאפן כי אני עוד לא שם, אלא לתת לעכשיו ולהווה שלי את מלוא תשומת הלב עד לרמה שכל שניה מהיום שלי תרגיש כאילו החלום הזה כבר התגשם.
ברור לי שעכשיו אתם קוראים את זה, זה מבלבל אתכם, אתם נורא רוצים להאמין בזה אבל גם מאוד סקפטיים, לא מצליחים לחבר את מה שאני אומרת לשום מקרה שאתם מכירים. אני יודעת כי כשאמרו את זה לי בשתי הפעמים, הייתי עוד יותר סקפטית מכם. אני, שכל חיי היו מרדף אחד גדול אחרי החלומות, הייתי צריכה להפוך את כל עולמי על הראש כדי לקבל סוף סוף את ההבנה שהתפיסה לפיה החיים נעשים טובים כשחלומות מתגשמים היא תפיסה קפיטליסטית שמטרתה לדחוף אותנו להרוויח ולבזבז כסף על שום דבר ולהשתעבד למערכת שלא נותנת לנו כלום.
שלא תבינו לא נכון, אני לגמרי מאמינה ביעוד ובמטרות ובלייצר לעצמנו את המציאות. פשוט התפיסה שלנו לגבי כל הדברים האלה צריכה להשתנות.
עכשיו אני יכולה לתת דוגמא מעצמי, אבל במקום זה אני אתן לכם דוגמא מעצמכם.

לא קרה לכם שרציתם משהו מאוד, והרצון הזה הפך אתכם לאומללים, והתחלתם להגדיר את כל חייכם לפי תחושת הכשלון הזאת, ואז, יום אחד, כשהצלחתם סוף סוף לשחרר מההיאחזות, להבין שזה כבר לא יקרה, להיות לגמרי בסדר עם התבוסה- זה , איכשהו, קרה?
אפילו אם זה משהו קטן
הסיבה שדברים קורים כשאנחנו משחררים מהם, היא שאנחנו מתחילים לכוון את עצמנו ליעד מסוים במקום להשתעבד אליו ולהיאחז בו.

מורט עצבים לרדוף אחרי מטרות ויעדים. אולי יש דרך אחרת?

אני אתן לכם עוד דוגמא מעצמכם. קחו משהו טוב שהצלחתם להשיג. נגיד - עבודה במקום שחלמתם לעבוד בו, תואר שלא שיערתם שתצליחו לסיים, זוגיות מאושרת שמצאתם בסופו של דבר. דמיינו את המקרה שלכם בסיטואציה בה לפני שהוא קרה והתגשם- הייתם מגדירים את כל חייכם לפי העובדה שהוא עדיין לא קרה.
נגיד, רציתם להתקבל למקום עבודה מסוים.
ומגיל צעיר חלמתם על המקום הזה, ושכנעתם את עצמכם שהחיים שלכם באמת יתחילו רק כשתעבדו שם.
כל אומללות שצצה בחייכם ייחסתם לעובדה שהחלום הזה עדיין לא התגשם
כל הזמן שיכולתם להשקיע קצת בבריאות ובשפיות שלכם היה מוקדש בלי אבחנה לקידום עצמי למען אותו עבודה
ואז, כשהייתם מגיעים לראיון עבודה
הרגע הזה היה בעצם הופך לרגע הקריטי ביותר בחייכם!
הייתם יושבים, מזיעים, מפוחדים, לחוצים, נחושים- ורוב הסיכויים שהייתם מפחידים את המראיין שלכם!
ואז, גם אם כבר הייתם איכשהו מתקבלים לעבודה (מה שסביר שלא היה קורה, כי לרוב מגיעים הרבה מועמדים אחרים, רגועים, שלוים, בטוחים בעצמם, שמשדרים למראיין שהם לא שמים עליו, וזה הרבה פעמים מה שמראיינים אוהבים) כל אותם אלמנטים בחיים שלכם שהזנחתם, מתוך מחשבה שלכל הצרות האלה יש רק תרופה אחת- היו נוגסים לכם בטוסיק!
הרי עבודה היא לא הפתרון לעייפות, לחוסר שינה, לקשרים לקויים עם החברים והמשפחה, היא לא הפתרון לבריאות הגוף והנפש- היא בסופו של דבר, עבודה!
אז הייתם נכנסים לדכאון, עולמכם היה חרב עליכם, ורוב הסיכויים שבסופו של דבר הייתם מאבדים את מקום העבודה מרצון או כנגד רצונכם.
אבל רוב הסיכויים, שאם הייתה עבודת חלומות שהצלחתם להתקבל אליה בחיים שלכם, זה לא מה שקרה לכם.
רוב הסיכויים, שאומנם חלמתם עליה, אבל לקחתם אותה בפרופורציה. וגם, הייתה לכם תוכנית ב' בראש, ליתר בטחון, והזכרתם לעצמכם שאם לא היא אז תהיה אחת יותר טובה, ומה שיקרה יהיה לטובה, ודאגתם במהלך חייכם לזכור את אותה עבודה חלומות כמטרה- אבל לא לצבוע אותה בזהב ולהשתחוות לה כל בוקר, אלא חייתם את חייכם, נתתם תשומת לב לפרטים השונים שדרשו טיפול, וכשהגעתם לאותו ראיון עבודה מיוחל- שידרתם טוב, שידרתם רוגע, שידרתם התלהבות, שידרתם כייף ומוטיבציה- והתקבלתם.

חזות רצינית עם שחרור פנימי חבוי. מי יעמוד בפניכם בראיון עבודה?

עכשיו המשפט מקודם פתאום נשמע הכי הגיוני בעולם, נכון?
כשחולמים במקום לשים מטרות, כשנאחזים, במקום לרצות, כשמשתעבדים לאשליות במקום להבין שהאושר שלנו לא תלוי באחרים- לא מצליחים למנף את כל היכולות וההזדמנויות לשום דבר, וגם אם כן- זה בסוף חוזר לבעוט לנו בתחת!
אז אוקי. הבנתם את הפואנטה של הבחורה המוזרה עם התובנות מהטיפולים. עכשיו אתם תוהים איך ליישם את זה בחיים שלכם באמת?
וואלה. לא כזה פשוט.
מודה.
יקח לכם יםםם זמן לעשות שינוי מסלול מחדש.
אבל, אם אתם חרוצים, וכמו שאמרתי, באווירה טובה, אתם תצליחו.
קחו את אותה מחשבת חוסר ששתלו לכם תוכניות הריאלטי בהם אנשים מגשימים חלומות על ימין ועל שמאל, זאת שאומרת לכם שרק כשיהיה X החיים יהפכו להיות Y- ותגידו לה- את משקרת!
תתחילו בלזהות את המחשבה השקרנית הדכאונית שמנסה לשעבד אתכם לעבדות שלה.
ותענו לה- מה בחיים שלי דורש טיפול עכשיו- כדי שארגיש כאילו X כבר התגשם??
כי בסופו של דבר אנחנו לא באמת מחפשים דברים חיצוניים, אנחנו מחפשים דברים פנימיים- אנחנו מחפשים הוויות.
אנחנו רוצים להרגיש אהובים, לתת משהו בעל ערך לעולם, לקבל בטחון, להרגיש שליחות, להרגיש שלווה והרמוניה- וכל אלה נמצאים לנו כבר עכשיו בתוך הראש!
יש פעולות קטנות שאפשר לעשות כדי לקרב את המטרות שלנו, אבל אלה פעולות קטנות שקשורות בהסתכלות על עצמנו כשלם.
אנחנו אוכלים כמו שצריך? ישנים? רואים חברים? מדברים עם סבתא בטלפון? פוגשים את אמא? מתעמלים? נחים? צוחקים? יוצרים? משחקים? אותו דבר שאנחנו חולמים להגשים- מה אפשר לעשות היום כדי לקרב אותו?
מתי בפעם האחרונה אמרתם לעצמכם, לאלוהים, לעולם או לאמא- תודה על כל מה שיש לכם כבר עכשיו? תתחילו להגיד תודה! בעיקר כדי להבין שיש לכם על מה! אתם חיים, אתם נושמים, מקווה שגם כולכם בריאים, זה יותר ממצבם של רוב האנשים (או כמו שאומר לואי סי קי- רוב האנשים - מתים!)
תזכירו לעצמכם מה טוב בחיים, תשננו מחשבות טובות על עצמכם ועל העולם יום יום כאילו שהחיים שלכם תלויים בזה כדי להדביר את המוח מכל הבכיינות שלכם.
וכן, במקביל לכל התודות והפינוקים והחשיבה החיובית- תעשו פעולות קטנות ונטולות היאחזות, יום יום, עד שהחלום יתגשם, וכשהוא יתגשם, אני מבטיחה לכם, אתם אפילו לא תשימו לב.

הכותבת היא מעיין טל, העורכת הראשית של מגזין "מינימליזם" ובעלת הבלוג החברתי "הסולידרית".