מושגי יסוד בכלכלה לילדים - יש דבר כזה?

11:38 11.05.2019

מושגי יסוד בכלכלה לילדים- איך מלמדים ילדים לנהל כסף בצורה נכונה? והאם מדובר בכישורי חיים חשובים יותר מכל מה שהם לומדים בבית הספר? על חינוך פיננסי ומשחקי כסף. מאת מעיין טל

 

אני וחלק מחברותי וחברי, גדלנו במשפחות ממוצעות אך יציבות מבחינה כלכלית. כשהיינו צריכים משהו, ביקשנו. כסף לבגד, לסרט עם חברים, למה שצריך. לא ידענו כמה ההורים שלנו מרוויחים, מה התקציב המשפחתי ועל סמך מה ההורים חישבו שאפשר לתת לנו את X הכסף שביקשנו בY זמן. המסר שקיבלנו היה- שכסף זה דבר שיש, תמיד.

 

חברים אחרים שלי, באו ממשפחות ממעמד כלכלי נמוך יותר. כמעט בכל פעם שהם ביקשו מההורים שלהם כסף, הם קיבלו את התשובה "אין". וזאת התחושה הכללית שהם גדלו איתה. שכסף זה דבר שאין. מה זה אומר אין לילד או לבן נוער? אין בכלל? אין כסף גם לאוכל? או שרק למותרות? או שרק למותרות של הילד? ולמה לקרוא לזה אין בכלל? הרי לכל אדם בעולם יש איזשהו סכום של כסף, גם להומלס.

 

לא הייתה מודעות גדולה במיוחד, ועדיין אין, לאיך להסביר לילדים מהו כסף ואיך להתנהל איתו. נדמה שמאז ומתמיד החינוך היחיד שילדים קיבלו סביב נושא הכסף הסתכם בלחץ המופעל עליהם להצליח בלימודים, כדי שיום אחד ירוויחו כמה שיותר ממנו בעצמם ולא יצטרכו להיות תלויים בהורים.

ומה שקרה זה,

שנוצר כאן,

דור המינוס.


כולם במינוס.


40% ממדינת ישראל במינוס.


ולמה?


כי כשאתה גדל בתחושה של "אין" אתה נכנס ללופ של פיצוי עצמי (לרוב פיצוי יתר)
וכשאתה גדל בתחושה של "יש" ללא תנאים- אתה מוציא כאילו אין מחר (וככה באמת, לאט לאט נעלם לו המחר)

 

אין לי כסף אין לי, אבא כך אומר, הלוואי שהיה לי יותר

 


אפשר להגיד שזה לא בגלל זה. זה בגלל שיקר כאן, שאי אפשר לחיות כאן, שכולם שוקעים ואנחנו שוקעים איתם.
אבל המציאות היא שיש אנשים במדינת ישראל שחיים בלי מינוס, ופשוט בוחרים ברמת חיים, נקרא לזה- פשוטה יותר, לעיתים אפילו קיצונית ביחס למה שהחברה מחשיבה נורמאטיבית (יש שגרים בקראוון או ביורט או אצל ההורים, או הרחק הרחק בפריפריה)- מתנהלים נכון, מחשבים, לא מביאים יותר ילדים ממה שיש להם להאכיל, לא נוסעים לחו"ל כל שנה- ומסתדרים.

 

היכולת להסתדר עם הכסף שיש לך, ולא להאשים את העובדה שאין לך מספיק, היא יכולת חשובה יותר מכל תואר או משכורת היי טק- כיוון שאך ורק על היכולת הזאת אדם יכול לבנות לעצמו את עתידו הכלכלי. כסף, גם כשיש המון ממנו- תמיד יכול להעלם לתוך בור של משיכת יתר. גם מילארדרים הגיעו למצב שהם מאבדים את כל הונם, וכולנו שמענו סיפורים על התנהלות קלוקלת של אדם שהביאה אותו מהצמרת אל תחתית הסולם הכלכלי.

 

גם אני, בתור בחורה בוגרת, מרוויחה היום חצי ממה שהרווחתי בתקופה החזקה ביותר שלי בתור עצמאית- אבל מצבי הכלכלי השתפר פלאים, רמת החיים שלי עלתה בצורה משמעותית- ואני לא נכנסת יותר לאוברדרפט- לא משנה מה. אני אפילו חוסכת ובונה לעצמי לאט לאט את המסלול לפרישה מוקדמת. וכל זה כי למדתי, סוף סוף אחרי הרבה שנים של התנהלות איומה, איך לנהל ולא להיות מנוהלת על ידי הסכום שאני מרוויחה.

 

 

ילד כלכלן או ילד בזבזן? ואיך העתיד שלו יראה?

 

אז מה אפשר לעשות כדי ללמד את ילדינו לדעת להתנהל נכון, למנף את ההרבה או המעט שיהיה להם לבנייה עצמית ולא למשיכת יתר?
פשוט.
לעזור להם להבין מה זה תקציב.
ואיך?
באמצעות משחקי כסף לילדים.


זה לא משנה כמה כסף יש בידכם לתת לילדיכם, גם אם מדובר ב10 שקלים לשבוע. אם תלמדו אותם לקחת את סכום הכסף הקיים- ולחלק אותו ליחדות זמן ולקטגוריות- תצליחו לתת לילד חינוך פיננסי יקר מפז שיעזור לו ללמוד לנהל את הכסף שלו במקום לתת לכסף שלו לנהל אותו.

 

אם הילד שלכם, לדוגמא, מקבל 10 שקלים לקנות סוכריות במכולת כשהוא חוזר מבית הספר, ויש 5 ימי לימוד בהם הוא קונה אותן. תוכלו לצייר איתו טבלה עם ימים וסוכריות- ולהראות לו איך אם ישתמש בכל יום ב2 שקלים לקניית סוכריה אחת- יהיה לו מספיק כסף לסוכריה בכל יום בשבוע. אבל אם יקנה ארטיק ב10 שקלים ביום הראשון- בשאר השבוע לא יהיה לו בכלל.

 

(וכן, יגיע הרגע הזה- בו הוא יבזבז את הכסף שלו מוקדם מידי ויגיעו הצרחות והבכי.  מה עושים? נושמים, ונותנים לו להתבאס מזה. זה בסדר לעשות טעויות עם התקציב הקיים ולנהל אותו לא נכון. תסבירו לו שזה חלק מהמשחק, תנו לו לטעות, זה בסדר. בפעם הבאה הוא ישתדל יותר.)

 

אם מדובר בבני נוער אפשר לתת להם כבר לנהל את כל תקציב המותרות שלהם- בגדים, נסיעות, חוגים, בילויים. אפשר לשבת איתם על טבלה, לעשות חישוב משותף, ואפילו ללמד אותם תמיד לשים סכום קטן בצד כדי לחסוך. להראות להם שאיפוק כפול יחידת זמן מסוימת שווה סכום כסף שגדל וגדל.


משחקי כסף לילדים בשלב כל כך מוקדם בחיים שלהם,  יעזרו להם לתפוס את המציאות הכלכלית בעולם בצורה הנכונה. להבין שבחיים- לא איזה קלפים קיבלת- אלא איך אתה משחק עם הקלפים שכבר יש לך- זאת החכמה האמיתית.


אתם תראו את ילדיכם לומדים לעשות השוואת מחירים, לשבת ולתכנן, לסרב לבילויים שלא בתקציב שלהם. מגלים איפוק, ריסון ובגרות- ואפילו לומדים להנות מכל העניין, לפתח עצמאות ותחושת מסוגלות- במקום להיות כל הזמן בצד המתחנן והמבקש- הם הופכים להיות הצד המנהל והאחראי. את הכישורים האלה הם ימנפו בעתיד לניהול עצמי, ניהול כלכלת משפחה- ואולי אפילו ניהול עסק פרטי. וכל זה, דרך משחק, וקצת ריסון מהצד שלהם (והכי חשוב- שלכם בתור ההורים והדוגמא האישית בכל העניין הזה)

 

אבל כל הטוב הזה יכול לקרות רק אם תחזיקו את עצמכם חזק, ותנשמו כשיגיע הבכי, הדרמה, הלחץ- כשהתקציב של הילדים יגמר לפני שהם תכננו. תנו להם לחוות על בשרם את תוצאות הניהול הכלכלי הגרוע שלהם, תנו להם להתבאס פעם. פעמיים.כמו שמתבאסים כשמפסידים בכדורגל. מותר להבתאס, מחר יום חדש. משחקים שוב. לא קרה כלום- זה רק משחק. ובמשחק כמו בחיים- לא תמיד מקבלים את מה שרוצים, וזה בסדר.

סבל הוא בית ספר, לא עונש. צריך ללמוד ללמוד ממנו.

 

אז איפה הבעיה בכל הסיפור הזה? 


שגם אם יש מוטיבציה לעשות שינוי בחינוך הילדים, רוב האנשים לא יושבים עם טבלאת חישובים בבית ומנהלים את תקציב המשפחה, אלא פשוט-זורמים. כשיש משהו שהם רוצים- הם קונים, מרגישים רע עם עצמם ומקווים לטוב. הם מפצים את עצמם על עוגמת נפש בכסף, ומסבירים לעצמם סביב כל קנייה למה היא מוצדקת- גם כשהיא לא. אז באמת, אם אנחנו מתנהלים ככה- איך נלמד את ילדינו להתנהל שונה? אנחנו בעצמנו לא מצליחים לעצור ולחשב ולנשום בתוך סחרחרת הבזבוזים האינסופית של החיים.

אז אין מה להילחץ, אני אומרת.
לאט לאט.

אפשר להתחיל בלשנות את עצמנו ולהראות דוגמא אישית.

וגם אפשר
 אפילו דרך התרגיל הזה שנעשה להם ונתמיד- לעזור גם לעצמנו לשנות את ההתנהלות שלנו.


כי לפעמים ללמד אחרים זאת הדרך הכי טובה ללמוד בעצמנו. גם אם זה את הילדים שלנו.

 

הכותבת היא מעיין טל. בעלת הבלוג החברתי "הסולידרית" והעורכת הראשית של מגזין "מינימליזם ישראל"

שתף

אולי יעניין אותך גם...

loader