מזג האוויר השתגע? גם אנחנו

מזג האוויר משתולל וגובה קורבנות רבים. הצפי הוא שבכל העולם מזג האוויר הקיצוני רק ילך ויחריף עם השנים. השאלה שאנו שאולים את עצמנו היא - מה עוד צריך לקרות כדי שנתעורר ונשתנה? \ מעיין טל

 

מזג האוויר הקיצוני והמחיר הכבד שלו- בחקלאות, בנפש ובתשתיות- מסעיר (תרתי משמע) את כולנו.

אנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב ניצבים המומים אל מול הזוועות שגשם מסוגל לעולל לתשתיות שלנו- והמומים עוד יותר מאסונות שלא צפינו שיקרו כמו אסון המעלית בתל אביב, המוות של הגבר בן ה38 בנהריה ועוד...

 

התופעה של הקצנת האקלים היא תופעה עולמית, שנותנת את אותותיה בכל מקום. 

 

אבל בראש שלנו- כשקורים דברים בפועל כמו שטפונות ברחבי הארץ- אנחנו לא מקשרים את המצב הזה להתחממות הגלובלית.

(אנחנו בטח ובטח לא מקשרים אותו לעובדה שבשנת 2018, לדוגמא, הישראלים הזמינו 70 מיליון חבילות מהאינטרנט לפי דיווח של דואר ישראל.)

השיגעון הצרכני משתקף לנו מבעד לחלון הרכב שבקושי מצליח לנסוע בכביש המוצף- ואנחנו עדיין לא מעכלים. אנחנו עדיין לא קולטים בזמן שאנחנו מוצאים את עצמנו תקועים בפקק במשך שעות כי סגרו כבישים מרוב מים - שהשיגעון של מזג האוויר הוא תוצר של השיגעון של החברה הצרכנית של מדינות העולם המפותחות.

 

הסיבה שאנחנו לא קולטים היא שהתקשורת לא מסקרת את הדברים בהקשר הנכון. מדברים על ההתחחמות הגלובלית בנשימה אחת- ובמעבר חד אחר על אסונות והצפות. כשמדברים על משבר האקלים מראים טבע יפה ומדבר רחב, משמיעים מוסיקה עדינה ועצובה ומראיינים חקלאים מיואשים ופעילים סביבתיים לובשי סנדלים- וכשמראים הצפות של כבישים משנים את הטון לטון חדשותי, תקיף, דחוף ואת מוסיקת הרקע למפחידה ומבשרת אסון. מאשימים את הממשלה, את העיריות, את התשתיות, את אלוהים- את כל העולם חוץ מאת עצמנו.

 

שני הדברים- ברמה התקשורתית- אינם קשורים זה לזה ולכן אנו לא עושים את החיבור

 

 

ההתפתחות הטכנולוגיה- והמהירות בה הצרכנות התפתחה בעשרים השנה האחרונות לא דומות לשום דבר שהיה אי פעם בהיסטוריה של האנושות.

אם פעם שינוי חברתי או צרכני היה קורה כל מאה שנה- היום הוא קורה כל חודש. לפעמים כל שבוע.

 

ואנחנו כחברה- סובלים מנקע תרבותי- המוח שלנו לא הספיק לעכל את מה שאנחנו עושים

וכדור הארץ משלם את המחיר. יחד איתנו.

(*זו הסיבה כנראה שהתקשורת עדיין לא הספיקה להבין מה הולך פה, ואיך צריך להציג את הדברים. או שמופעל עליהם לחץ להסתיר את זה מסיבות כלכליות.)

 

מה שלא יהיה- לנו אין את הלוקסוס להמשיך לתת לעצמנו לקלוט- הזמן היחיד להבין הוא עכשיו

 

 

 

אז מה עושים?

 

נושמים. עוצרים. חושבים. לא נותנים למהירות לבלבל אותנו יותר.

כל צעד קטן הוא צעד ענק.

כל שקית שנתרגל לוותר עליה- היא מאה אלף שקיות שנוותר עליהן במהלך חיינו- ומיליוני שקיות אם נשפיע באופן פאסיבי גם על סביבתינו ועל ילדינו.

לא צריך לחשוב בגדול- צריך לחשוב בקטן:

איפה אנחנו יכולים לייעל עוד. איפה אפשר לצמצם עוד, למחזר עוד, לעשות עוד...מה הדבר הקטן הבא שאם אעשה אותו- אשנה עוד קצת?

אם כל שבוע שלנו יהיה קצת יותר אקולוגי מקודמו- אם נעשה צעדים קטנים ועדינים אל עבר אורח חיים שלם של אפס פסולת- גם אם לא נגיע לרמה הזאת לעולם- עצם הדרך תעזור לנו למצוא את עצמנו גם משפרים את אורח החיים שלנו, הופכים אותם לבריאים וזולים יותר- וגם ניתן דוגמא לסביבה הקרובה, שאולי תעשה את השינוי בעצמה.

אנחנו לא צריכים מקבץ קטן מהאוכלוסיה שמנהל אורח חיים 100% אקולוגי- אנחנו צריכים חלק ענק מהאוכלוסיה שחי אורח חיים אפילו 20% יותר אקולוגי.

 

 

בסרטון הבא יש הסבר של OCC על הקצנת מזג האוויר והקשר שלה להתחממות הגלובלית:

 

 

 

אהבתם את הכתבה? שתפו בתגובות