היצירתיות מגיעה כשאין אפשרויות
האם גבולות מייצרים חופש? תהיות על יצירתיות וצמצום אפשרויות
לפני כמה שנים יצא לי להיות בסדנא של מעגל נשים (זמרות כולן) עם הזמרת דין דין אביב (שחזרה בתשובה אגב, וזה היה חלק משיעורי יהדות לסטודנטים שלומדים ב"רימון")
בין ההיכרות הראשונית והפעילויות השונות ..התבקשנו לעשות מעגל של אלתור בשירה. רק שהייתה מגבלה אחת קטנה... היה עלינו לאלתר על צליל אחד בלבד!
אבל איך זה הגיוני? איך אפשר לאלתר עם צליל אחד? הרי במוזיקה כל כך חשובה המלודיה.. וזמרות שכמותנו תמיד אוהבות להציג יכולות ווקאליות עם מנעד צלילים רחב בין נמוך לגבוה.. אז פתאום להישאר בצליל אחד? מה בכלל ניתן לעשות באותו האלתור? אבל לא התחלנו לדון בשאלות האלה.. פשוט באותו המעגל כל אחת בתורה הייתה צריכה לקחת צליל אחד ולאלתר עליו .
הבחורה הראשונה – החליטה לשחק עם המקצב של אותו הצליל.. בחורה אחרת.. עם העצמה של הקול .. ובחורה אחריה עם גוון הקול.. ככה עברנו מעגל שלם עם יצירות מיוחדות ומקסימות שכולן נכתבו ברגע – על צליל אחד בלבד!
במשוב על אותו התרגיל הצפנו את ההפתעה שלנו מצד אחד על כמה הצלחנו לעשות דברים מאוד יצירתיים בתוך הגבלה מאוד משמעותית.. ומצד שני בהחלט היה ברור שללא ההגבלה הזאת – הגיוון בקצב, הגיוון בסאונד של השירה.. ובדינמיקה לא היו באים לידי ביטוי כל כך!
מה שקרה זה שבתוך אותה ההגבלה גילינו יצירתיות מאוד גדולה והיה מקום לאלתור גדול יותר!
יוצא לי לא מעט לחשוב על הדוגמא הזאת .. ועל השיעור היפה שלקחתי משם..
מי חשב שפשטות ומוסיקה יכולים ללכת יחד?
כמה לעיתים כשאנחנו חושבים שיש לנו הגבלה על משהו אחד אנחנו מגלים הרבה יצירתיות ושפע בזכות אותה ההגבלה:
בעולם הטבעונות – כמה פעמים שואלים – "מה נשאר לכן לאכול?? " אבל האם יצא לכם לבקר במסעדות טבעוניות? או להסתכל בבלוגים של טבעונים? מרגיש שמגלים פירות וירקות חדשים, וגם בדברים המוכרים – יש כל כך הרבה יצירתיות ואם לא יצא לכם לטעום קינוח טבעוני שמבוסס על קרם שקדים\קשיו\קוקוס\אבוקדו! אתם לא מבינים מה אתם מפספסים! (ממליצה על הבלוג של tivoneat, או ללכת למסעדה "אנסטסיה" בתל אביב ☺ )
רגישים לגלוטן – כמה חושבים ש"איזה מסכנים אין להם מה לאכול!" אבל כשקצת חוקרים מגלים איזה עושר קיים – טף, קינואה, כוסמת, או פשוט יותר חלבונים וירקות.. ואפילו הרווח הוא רק גדול יותר כי הסוכר שקיים בלחמים הלבנים הוא ממכר ויכול לגרום לנזקים ככה שהייתי ממליצה אפילו למי שלא רגיש לגלוטן אולי להפחית קצת במאפים..
בעולם המינימליזם- איך יכול להיות שמישהו יכול להיות עם ארון עם כל כך מעט בגדים? איך אפשר להסתדר בלי לעשות כל כך הרבה קניות? אבל אם מבינים את העקרונות מגלים שמעבר לחסכון כספי.. גם הניקיון הזה מכל כך הרבה פריטים חומריים מייצר גם ניקיון בראש ובנפש ..
ובעולם הדת – כמה מבאס זה לדתיים שבשבת אסור להם להדליק אש, ואסור להשתמש במוצרי חשמל! אבל לכמה חופש הם זוכים וזמן איכות עם המשפחה שבהם למשל 24 שעות אין טלפונים\ ווטסאפים\ פייסבוק.. וכו' וכו'..
בסופו של דבר – הכל עניין של נקודת מבט.. אם מחליטים שההגבלה היא לא קושי אלא אתגר ומקור ליצירתיות וגיוון – אז מגלים עולם שלם וחדש.
אולי יעניין אותך גם...