הספרייה אהובתי - חלק א'

אשל עוזר, שהוציא ספר שכתב לאור, מצא עצמו יוצא למסע אקולוגי-תרבותי-צרכני בו תהה על מהות תעשיית הספרים כפי שהיא נראית היום.

 

שמי אשל עוזר, ולפני שנה וחצי הוצאתי לאור ספר שכתבתי.
תוך כדי תהליך הכתיבה וההוצאה שלו עלתה בי השאלה – למה שאתרום גם אני לזיהום העולם עם עוד נייר- רק כדי שמישהו יעיין בספר שלי במשך כמה שעות ואז יניח אותו על המדף לנצח?
את הספר שלי כתבתי, הוצאתי לאור ושיווקתי בעצמי, ובעקבות החוויה הזאת, לאחר מחשבות רבות- המסקנה שלי היא אחת – לכו לספרייה!

 

ספרים כסמל סטטוס? מה מחכה לנו בספרייה?

 

ספרים הפכו להיות ואולי גם תמיד היו סוג של פריטי אופנה.

מדף הספרים של אדם לא משמש רק לשמירת ספרים לצורך קריאתם החוזרת אלא גם (ואולי בעיקר) לצורך הצגת העומק האינטלקטואלי שלו לבאי ביתו.

זה לא בהכרח רע, נחמד לדבר עם אנשים על הספרים שלהם ולמצוא מכנה משותף לשיחה, אבל משהו בתרבות מדף הספרים תמיד הציק לי, ההחזקה של חפץ מעלה אבק תקופה ארוכה בשביל האפשרות ש"יום אחד אני אצטרך אותו" או גרוע מזה "יום אחד מישהו יכנס אלי הביתה ויחשוב שאני אינטלקטואל בזכותו" אף פעם לא הרגישה לי טוב.

 

לקרוא כדי לקרוא ולא בשביל שופוני

 

הביקורים שלי במשך השנים בקניונים למיניהם לבשו דפוס די דומה – בדרך כלל הייתי נכנס כי הייתי צריך משהו ספציפי, נכנס לפאניקה ונמלט לחוף המבטחים שלי- חנות הספרים. מי ששותף לדפוס הזה כמוני למד עם השנים להכיר את המלאי של רשתות הספרים בקטגוריות האהובות עליו די בעל פה.

את חווית הקנייה שלי בחנויות הספרים חילקתי לכמה קטגוריות:

1.     שעון החול של התמהונים – כמו בכל חנות אחרת, גם בחנות הספרים מהר מאוד יגיע הרגע בו תוצע לך עזרה ואתה תענה במבוכה: "לא, אני רק מסתכל", אמנם המסר שזו חנות ולא אולם תצוגה עדין יותר בחנות הספרים מאשר בחנויות בגדים למשל, אך עדין חנויות הספרים שואפות שתקנה את הספרים בסופו של דבר ולא רק תעיין בהם. כך גם מתוכננות הרוב המוחלט של חנויות הספרים – חלל פתוח ללא שולחנות וכיסאות.  אם אתה מתחיל לקרוא בספר יותר מדי בסופו של דבר רגשי האשמה עולים בך ואתה מבין בעצמך שאו שתקנה אותו או שתעוף, זו לא החנות של אמא שלך.

 

2.     בעיות מחויבות – חנות הספרים מסדרת דייט בינך ובין הספר שתיקח איתך הביתה – זה ספיד דייטינג חד פעמי שבסופו אתה צריך לבחור לאיזה ספר תתחייב – אתה לוקח אותו הביתה חדש ונוצץ ואתה היחיד שתחזיק בו מכאן ולעולם, שילמת עליו ולכן תקרא ותסיים אותו- אז חשוב שתבחר נכון ולא תעשה טעות כי זה הספר שילווה אותך מעכשיו לתקופה הקרובה. בגלל המצב הזה, אתה מנסה בחנות הספרים לבחור בספר שלא יאכזב אותך. זה משפיע על הבחירה ועל חווית הקריאה לאחר מכן שהרבה פעמים מסתכמת בנסיון לסיים את הספר בכל מחיר גם אם חווית הקריאה גורמת לך סבל.

3.     "יש מבצע 3 ב100" –טוב, טוב, בסדר, אני אחפש עוד שני ספרים שמשתתפים במבצע. חבל להוציא יותר כסף על פחות מוצרים. אבל תוך כדי שאני מחפש עוד ספרים במשקל להוסיף לערימה שלי- אני שואל את עצמי: לא חבל לזהם את העולם עם עוד שני ספרים שאני לא ממש רוצה, שבסופו של דבר ישכבו אצלי על המדף? הרי כבר יש לי כמה ספרי "טוב נו יאללה נקנה גם אותם" בבית שאף פעם לא נגעתי בהם.

 

תעשייה של ספרים במשקל- איזו כמות ספרים נחשבת ליותר מידי?

 

אחרי התהליך המייגע הזה בחנות אני מבין בסופו של דבר שכל הקנייה הזאת של הספר מרגישה לי מיותרת. לכן למרות חוסר הנעימות- אני מחכה לרגע שהמוכרת לא תסתכל, משאיר את הספר שכן בחרתי על המדף, ויוצא חזרה לקניון העוין לעוד מנה של פאניקה.
תוך שאני משוטט בין חנויות, מנסה להשתלב בין ההמון הקונה ורוכש, עדיין מהרהר על חווית האי-קנייה שלי בחנות,  אני שואל את עצמי- האם נותר בעולם שלנו מקום שהוא אינו פרטי או מסחרי? מקום שבו אפשר פשוט להיות בלי שידרש ממך לקנות בו משהו?
כך מצאתי את עצמי, בסופו של דבר, מבקר במקום האחד שעונה על הקריוטריונים האלה עבורי. הספרייה הציבורית.

מה גיליתי שם? זאת ועוד, בחלק השני של סדרת הכתבות על תעשיית הספרים.

 

 

הכותב הוא אשל עוזר, מחבר הספר "החיים מהצד"