מינימליזם יפני - מה היא הפילוסופיה הפשוטה העומדת מאחורי גישות הפנג שואי, הקונמארי והמינימליזם כגישה עיצובית לבית?
אנחנו חיים בעידן של תרבות צריכה מופרזת, לא מודעת ולפעמים כמעט כפייתית. רבים מאתנו נופלים בפח הזה.
הבתים שלנו עמוסים מידי בחפצים שמידת נחיצותם מוטלת בספק ובכל זאת הם סביבנו.
אנחנו מדפדפים במגזינים, באינטרנט, מתפעלים מבתים מעוצבים, מוארים ומבריקים וכעבור דקות שבים לשגרת יומנו, בין ערימות הצעצועים שיש להחזיר לחדר וערימות הכביסה שיש לקפל.
למה במגזין הכל מתוקתק ורק אצלי בלגן?
אז מה הסוד של הבתים המושלמים האלה, שאנחנו מביטים בהם בהשתאות ואומרים 'הלוואי שגם אצלנו היה ככה'?
עיצוב פנים הוא חלק עיקרי מהעניין, בהחלט, אבל הדבר שהופך את הבתים הללו לכה מושכים אפילו מבעד למסך או לדף העיתון הוא הבחירה בניקיון, בסדר ובמינימליזם.
בית מסודר הוא בית בריא.
בית בריא הוא בית שהאנרגיה זורמת בו בחופשיות,
ואנרגיה יכולה לזרום כך רק כאשר הבית פנוי מחסימות.
האנרגיה הברורה והחזקה הזו מצליחה לעבור אלינו אפילו דרך תמונה.
לעומת זאת, כשהבית עמוס בחפצים מיותרים האנרגיה נתקעת. מעבר לתחושה קשה שנוצרת בבית, אנרגיה תקועה עשויה להשפיע גם עלינו באופן אישי.
זה יכול להתבטא בחולשה, חוסר ריכוז, חוסר יצירתיות, בלבול, חוסר חשק, חוסר מוטיבציה ועוד...
החדשות הטובות הן שפינוי חסימות אנרגטיות מהבית משפר את הזרימה באופן מיידי ויוצר שינוי חיובי בחיים.
יש דבר כזה ריק מידי- או שפשוט התרגלנו לעומס?
מהי בעצם חסימה?
כל אלמנט שמכביד עלינו מנטלית או רגשית, לפעמים אפילו באופן בלתי מודע.
הכוונה היא ממש לחפצים גשמיים שנמצאים פיזית במרחב המחיה שלנו.
ריהוט שאינו פרופורציונלי לגודל החלל ומעמיס על העין.
חפצים שמזכירים תקופה רעה או מעלים רגש שלילי.
חפצים שאולי נצטרך יום אחד, רק שהיום הזה לא ממש מגיע.
חפצים כפולים,
ספיירים,
רזרבות.
אז איך יודעים אם הבית חסום?
בגדול, אמורים להרגיש את זה.
האם יש ארונות בבית שאתם מפחדים לפתוח מפאת בלאגן? האם יש ברשותכם חפצים שאתם זוכרים אך לא רואים או לא מצליחים למצוא? האם שולחן האוכל והשיש במטבח שלכם פנויים לרוב או שמצטברים עליהם חפצים רבים מדי יום? האם כשאתם נכנסים הביתה אתם חשים שמחה והקלה או משהו אחר?
תראו, בלאגן מתחיל כסימפטום.
הוא מצביע על משהו שלא עובד טוב בחיים שלנו,
תחום שתקוע,
אבל עם הזמן הופך לחלק מהבעיה עצמה.
הוא גדל לאט לאט, שואב את האנרגיה שסביבו ומעיק.
בסופו של דבר מראה הבית משקף את מה שמתחולל בפנים.
פחות
צריך לומר את המובן מאליו - כולנו קשורים לחפצים שלנו.
החפצים שלנו הופכים ארבעה קירות לבית.
אבל כשהבית שלנו מלא מידי בפריטים, סימן שמשהו לא טוב קורה.
למה בעצם אנשים רוצים לטהר את סביבת המחיה מהשפעות רעות ולחיות בחלל נקי מחסמים ומועקות?
כי סביבה הרמונית מאפשרת לדברים חדשים וטובים להיכנס לחיינו.
כולנו רוצים בכך.
זה לא תמיד פשוט כמובן,
כי אנחנו חיים בתוך מערכת של נסיבות כמו אלה שציינתי בתחילה,
אך זה אפשרי ורצוי מאד להשקיע בכך מחשבה וזמן.
בחירה במינימליזם בסביבת המגורים שלנו משמעותה בחירה בשלווה, בפוקוס, בחיוניות, בהווה ובעתיד.
וכן,
היא גם מקלה מאוד על הסידור של הבית.