על פלסטיני שאיבד ומצא את הכל- "הלב הנבון"-ג'ק קורנפילד

15:19 14.05.2019

קטע קצר על פלסטיני שעבר עינויים ומכות בכלא ישראלי, והגיע להארה.  מתוך הספר על הפסיכולוגיה הבודהיסטית "הלב הנבון" מאת ג'ק קורנפילד

 

"פגשתי את סאלאם כשלימדתי תקופה בבתי ההוספיס באזור מפרץ סן פרנסיסקו. הוא היה מסוגל לשבת לצד הגוססים, משום שלא פחד כלל מהמוות. בסוף שנות ה60 ותחילת שנות ה70 סאלאם חי בירושלים, שם היה פעיל פוליטי ועיתונאי. הוא כתב על הקמת מדינה פלסטינית שבירתה במזרח ירושלים, ולכן נעצר ונכלא פעמים רבות.

 

האיש ישב שש שנים בבתי כלא ישראליים , שם נחקר לעיתים קרובות ולפעמים אף הוכה ועונה. דברים כאלה קורים בכל הצדדים ובכל המלחמות.

 

אחר צהריים אחד, לאחר שהוכה קשה מאוד, הוא מצא את עצמו שוכב על רצפת בית הכלא וסוהר אכזר במיוחד בועט בו בעוצמה. דם נזל מפיו, ובדו"ח המשטרה נכתב מאוחר יותר שהרשויות סברו שהוא מת.

 

הוא זכר את כאב המכות שחטף, אבל אז- כמו שמתארים קורבנות אלימות ועינויים פעמים רבות- הוא חש כיצד תודעתו עוזבת את גופו ומרחפת סמוך לתקרה. 

 

בשלב ראשון, הכל היה שקט ורגוע, כמו בסרט אילם, והוא צפה מלמעלה בגופו המוטל על הארץ וסופג בעיטות.

השלוה הייתה כה גדולה, עד שהוא לא הבין כלל על מה המהומה. ואז, מתאר סאלאם, באופן מופלא ולא ברור התרחבה תודעתו עוד מעט.

ברור היה לו שזהו גופו השוכב מתחתיו, אבל עכשיו הרגיש שהוא גם הרגל הבועטת בגוף. הוא היה גם הצבע הירוק, המתקלף מקירות הכלא, הוא היה גם העז, שאת פעייתה שמע מבחוץ, וגם הלכלוך מתחת לציפורני הסוהר. הוא היה החיים כולם, כולל התודעה הנצחית של הכל, ולא היתה הפרדה בין הדברים. 

מכיוון שהוא היה הכל, הוא לא היה יכול למות לעולם.

 

 

 

כל פחדיו נמוגו. התברר לו שהמוות הוא רק אשליה. תחושת חיות ואושר בל יתואר  נפחו בתוכו. ואז עלתה בתוכו חמלה ספונטנית לאיוולת האנושית, לאמונה שאנחנו נפרדים אלו מאלו, נאחזים בלאומיותנו, נלחמים באחרים.

 

יומיים אחר כך, מספר סאלאם, הוא חזר להכרתו, בגוף מוכה ומעונה, מוטל על רצפת התא, ובליבו אין פחד או חרטה, רק תדהמה.

החוויה הזו שינתה את כל גישתו לחיים ומוות. הוא החליט שלעולם שוב לא ישתתף באופן פעיל בסכסוך כלשהו.

לאחר ששוחרר הוא נישא לאישה יהודייה, והשניים מגדלים יחד ילדים יהודים-פלסטינים. זו, הוא אמר, הייתה התשובה שלו לטירוף ולאבדן הדרך של העולם."