בדת היהודית עוסקים הרבה בהערכת הקיים במקום חיפוש אחרי מה שאין, בהסתפקות במועט, בלהגיד תודה על מה שיש. האם גם לציבור החילוני יש מה ללמוד מהגישה הזאת? אוריאל אופיר, תלמיד ישיבה לשעבר, משתף אותנו בכמה קטעים שבעיניו מתחברים לעולם המינימליסטי
בסיפור חסידי ידוע, מספרים שהגיע אל המגיד ממזריטש אדם עשיר מאוד. אותו אדם, למרות כל העושר שלו, הרגיש שהוא לא מרוצה מחייו. הוא ביקש מהמגיד שיעזור לו ושילמד אותו להגיד תודה גם על הרע שיש בחייו- או במילים אחרות- ללמוד לקבל את הרע בחיים בהרמוניה- כמו שמקבלים את הטוב.
המגיד שלח אותו לביתו של רבי זושא. כשהגיע האדם לבית של הרבי הוא נדהם לגלות שהרבי מתגורר בבית רעוע שהעניות זעקה מכל קיר ופינה בו. האדם הסביר את מטרת ביקורו לרבי זושא ואמר לו שהמגיד הוא זה ששלח אותו אליו.
כששמע את סיבת בואו של הגביר, שאל רבי זושא בפליאה: "אני לא מבין מדוע שלח אותך המגיד דווקא אלי כדי ללמוד לקבל את הרע כמו את הטוב? צריך ללכת לאדם שסובל יסורים, ואילו אני - לא היה לי יום רע אחד בכל ימי חיי!"
המחשבה הראשונית שקופצת לנו כשאנחנו חושבים על עושר היא כסף רב, נכסים, עסקים וכדומה. בן זומא טוען כי עושר אמיתי מתחיל בחוויה הפנימית של האדם.
אדם בעל נכסים רבים אך חסר סיפוק, לא יודע להודות על מה שיש, לקבל את החיים כמו שהם, עם הפגמים שלהם. הוא יכול לרדוף כל הזמן אחרי עוד ועוד קניינים חיצוניים, עוד בתים, עוד מכוניות, עוד תשומת לב. אבל ככל שירדוף יותר יבין שמדובר בצימאון שהוא כנראה אף פעם לא יצליח להרוות.
ייתכן שמצבו של אותו עשיר גרוע יותר מאשר מצבו של העני, שלעיתים על המעט שיש לו יודע להודות, ולא רודף אחרי שום דבר.
.jpg)
שם נרדף לעני הוא אביון. אך אביון ועני אינם סובלים מאותו סוג של מצוקה.
רש"י במסכת בבא מציעא מסביר שאביון סובל יותר מאשר עני: "אביון מלשון האובה ואינו משיג מה שנפשו מתאוה לכל טוב." כלומר המילה אביון באה מהמילה תאווה. מי שיש בו תאווה אין סופית שלעולם אינו מצליח להביאה לידי סיפוק הרי הוא אביון.
לעומת האביון, שיכול להיות מלא בשפע של נכנסים וקניינים אך מאוכזב עמוקות שתאוותו אינה בידו,
טוען בן זומא שהעשיר האמיתי הוא מי ששמח בחלקו.
עשיר אמיתי, לטענתו, הוא מי שיודע לראות את הטוב במה שיש לו. כן רצוי לשאוף להוסיף ולהשתפר מעבר למה שיש לנו. אבל השאיפה הזאת לא צריכה לפגוע בשמחה בחלק שכבר יש לנו. לכן היהדות מעודדת תרגול של אמירת תודה על מה שכבר יש, גם אם יש לך ממש מעט.