אביבית בר זהר חשפה בפרופיל האינסטגרם שלה השבוע את תוצאות ניתוח השתלת הקוביות בבטן שעשתה.
כמובן שהתגובות על הניתוח הלא שגרתי לא איחרו לבוא, בין אם הן הגיעו דרך סיקורים בתקשורת, ובין אם בתגובות ברשת. חלקן נזעמות וחלקן נזעמות יותר. וזה גרם לי לתהות- על מה כולם כל כך כועסים?
.png)
מתוך פרופיל האינסטגרם של בר זהר
בר זהר היא דמות שנויה במחלוקת. הביקורת עליה, שנמשכה מיום הגעתה לתוכנית "האח הגדול", הייתה חריפה וקבועה, עד שכמעט שכחנו כציבור שמדובר בבת אדם ולא בקריקטורה- וגם אם אורח החיים שלה לא מוצא חן בעיני אנשים- עדיין יש לה רגשות, והיא עדיין לא הרגה אף אחד.
מצופה ממגזין שכמותנו העוסק במינימליזם, להשתלח בבחורה הצעירה ולהדגים לציבור הקוראים איך נשים היום הן קורבנות של מודל היופי- ואיך התרבות הצרכנית גורמת לחלקן אפילו לסכן את חייהן שוב ושוב בניתוחים פלסטיים רק כדי להראות כמו "ברביות", מה שכמובן לעולם לא יקרה. (שלא לדבר על המחיר הנפשי והכלכלי של העניין, ועל המרדף האינסופי אחרי אותו אידיאל שרק הולך ומתרחק ככל שהגיל מתקדם).
מצופה גם, שנדון כאן על כל מה שמייצגת אביבית בעיני הציבור הישראלי היום- "טראש", נאמר עליה, "פרחה שיוצאת עם עשירים רק בשביל הכסף שלהם" נכתב. "מישהי שכל מה שמעניין אותה זה כסף, והיא מוכנה לוותר על הכל- רק כדי להשיג אותו, ולא בזיעת אפה- אלא בזיעת אפם של הגברים המריירים סביבה".
אבל, המינימליזם כמו המינימליזם- מקדש את דרך האמצע. ודרך האמצע לפעמים, יודעת גם להכיל את "הקיצון".
אביבית בר זהר, בעיני, היא אישה מקסימה. ערכית ואינטיליגנטית.
היא לא שחקנית בוגרת בית ספר למשחק, לא זמרת, לא תסריטאית- היא מפורסמת בציבור בעיקר בגלל שהיא מציגה במופגן לאנשים את מה שכולנו עושים בצורה זו או אחרת בסתר- מגזימים בצרכנות שלנו, במרדף אחרי הכסף, ובאובססיביות שלנו כלפי איך שאנחנו נראים.
רק שהיא, בניגוד לרוב הציבור, כנראה שאלה את עצמה אלפי פעמים האם היא עברה את הגבול והאם יש דרך אחרת (קשה להאמין שלא, אחרי שמדינה שלמה במשך שבע שנים מבקרת את אורח החיים שלה מכל כיוון).
היא, בניגוד לרוב הציבור, הבינה שזאת היא וזה מה שהיא אוהבת לעשות, זה אורח החיים שמתאים לה, וגם אם לאנשים אחרים זה מפריע- לא אכפת לה.
או במילים אחרות- המוגזם- זה המדויק שלה- אז מי אנחנו שנתווכח?
וזה גם בדיוק מה שהיא אומרת כל הזמן. רק שאף אחד לא מקשיב.
.png)
מתוך פרופיל האינסטגרם של בר זהר
בדיוק כמו שאדם צריך אומץ בשביל לקום יום אחד, להחליט שהוא עובר לגור באוטובוס וללבוש למשך שארית חייו רק שני זוגות מכנסיים - כך גם מפגן ראוותני של מיניות, חיצוניות וחומרניות מצד אביבית דורש אומץ.
כי לציבור, מה לעשות, לא קל עם דברים שחורגים מהנורמה.
מה שחשוב להבין זה שאין כאן טוב או רע מוחלט. כי בכולנו יש הכל.
רוב הנשים המבקרות את אביבית על היותה "גולד דיגרית"- בעצמן לא היו שוקלות להתחתן עם בחור שמרוויח שכר מינימום.
רוב הנשים המבקרות אותה, גם הן מסתכלות במראה כל בוקר ומתרגזות שאין להן קוביות בבטן.
זה פשוט כואב לראות מישהי שמוכנה ללכת כל כך רחוק בשביל כל הדברים האלה, כי זה נותן לנו מראה לעצמנו. אם כולנו היינו יותר מודעים לחוליים של החברה המערבית-קפיטליסטית ולהשלכות שלהם על הנפש שלנו- אביבית אפילו לא הייתה מקבלת כותרת אחת ראשית בעיתון.
היא, ואנחנו, כולנו, מקבלים כל הזמן את המסר שאנחנו צריכים להראות מושלמים ולהיות עשירים- חלק מאיתנו נלחמים בזה, וחלק מאיתנו הולכים עם זה. כל אחד מבטא את זה באופן אחר.
אבל מה שצריך להבין זה שהחולי הוא בחברה, לא באדם ספציפי אחד. בדיוק כמו שלא צריך לשנוא אנשים שמנים, אלא להצטער בשבילם שהם חיים בתרבות בה יש מקדונלדס בכל פינה, גם אין הגיון בלשנוא אישה רק בגלל שהיא צורכת בצורה שנפתסת כמוגזמת. זה לא הגיוני.
אז לסיכום, אני מאחלת לאביבית שתישאר נאמנה לעצמה, שתזכור שאנחנו רואים אותה בין אם היא תעשה עוד ניתוחים ובין אם לא, ושיהיה לה בהצלחה בכל מה שהיא מאחלת לעצמה.