יש שאומרים שאת פילוסופיית המינימליזם אפשר למצוא בכל מקום- בנצרות, ביהדות, בבודהיזם ובאסלאם. האמנם? הפעם אנו מתמקדים דווקא ביהדות שלנו- ובתוכה- בספר "קהלת"- שיתכן שהוא השלוחה התנכי"ת לפילוסופייה של הסתפקות במועט. / אוריאל אופיר
אם תשאלו אותי מה לדעתי הספר התנ"כי שהכי מתאים לתפיסה המינימליסטית, התשובה המיידית שלי היא- קהלת!
למה- אתם שואלים?
לפי המסורת דוד המלך הקים וביסס את הממלכה המאוחדת של כל שבטי ישראל.
שלמה המלך הפך אותה למעצמה, בנה את בית המקדש וניהל אותה בחכמה רבה. בהשוואה לימינו אפשר לומר ששלמה היה כמו נשיא ארה"ב בימינו. מלך חזק בעל השפעה אדירה.
בשלב כלשהו שלמה הרגיש מספיק חזק כדי לנהל מו"מ עם אשמדאי, מלך השדים. ואז הוא העסק הסתבך, אשמדאי השתלט על הממלכה ושלמה מצא את עצמו עני המחזר על הפתחים. משיא העולם נפל שלמה אל השפל הכי נמוך שיש בחיים. לבסוף חזר שלמה למלכותו, אבל התקופה של העניות בהחלט הותירה את חותמה.
בנוסף, שלמה ראה את בנו ממשיכו רחבעם, ויכול היה לדעת שהמשך הממלכה כבר לא יהיה אותו דבר. רחבעם היה חסר מנהיגות, ותחתיו הממלכה התפצלה והתפוררה.
(כך, לפי חז"ל, כתב שלמה את ספר קהלת בסוף ימיו, אחרי כל התהפוכות שעבר.
לכן מומלץ לקרוא את הספר הזה דווקא כשצעירים. כדי ליהנות מנסיון חייהם העשיר של הזקנים :) )
בתחילת הספר מתאר שלמה המלך את אושרו הרב ואת מרחב האפשרויות האדיר שהעושר סיפק לו.
"כֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי (לא מנעתי) מֵהֶם לֹא מָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל שִׂמְחָה"
אבל בסופו של דבר הוא מהבין שהעושר אינו הדרך הבטוחה לאושר.
"וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ"
שלמה המלך מיואש מדברים נוספים בעולם:
"אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִם הַכְּסִיל לְעוֹלָם בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הַבָּאִים הַכֹּל נִשְׁכָּח",
"כָל יָמָיו (של האדם) מַכְאֹבִים וָכַעַס עִנְיָנוֹ גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ גַּם זֶה הֶבֶל הוּא".
הנכסים החומריים והרוחניים לא מביאים את שלמה המלך לתחושת סיפוק. תמיד אפשר להשיג עוד- עוד נדל"ן, עוד כסף, עוד ידע, עוד כבוד.
וכל ה'עוד' הזה לא שווה כלום. תמיד מה שאתה משיג מאבד את ערכו מול ה'עוד' הבא. יש לך משהו ביד, אבל מה זה שווה לעומת כל מה שאין לך?
המסקנה הפסימית היא- שום דבר לא שווה כלום! הכל הבל!
שלמה היה המלך הגדול ופתאום מצא את עצמו עני מחזר על הפתחים…
הקים ממלכה אדירה ועוד בחייו ראה איך בנו הולך להחריב אותה.
בשביל מה להשקיע בכלל?
באמת בשביל מה?
אבל מאחורי המעטפת הזו של הפסימיות נמצאת אופטימיות מאד גדולה.
קהלת בעצם אומר לנו שבאופן כללי העולם מבאס. תמיד יהיה חסר לנו.
אבל זה לא אומר שהכל אבוד. אפשר לתפוס את נקודות הטוב שבו. וכשתופסים את נקודות הטוב שלו- הטוב הופך להיות החלק המרכזי במסע האישי שלנו בעולם הזה.
ואז גם מתברר שהטוב בכלל לא תלוי בתנאים החיצוניים שעלולים להיות מבאסים. (וכאן חשוב לי לזרוק הערה שלבני הדור שלנו כדאי לשים לב שכנראה זכינו לתנאים הטובים ביותר שהיו מעולם, בטח הרבה יותר טובים מאשר בתקופה בה נכתב ספר קהלת. אנחנו ברי מזל).
ואז מופיע השיר הנפלא הזה בספר קהלת:
לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם.
עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת, עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ.
עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא, עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת.
עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק, עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד.
עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים, עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק.
עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד, עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ.
עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר, עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר.
עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא, עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם.
וזוהי המסקנה של השיר-
מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה? בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל.
יָדַעְתִּי כִּי אֵין טוֹב בָּם כִּי אִם לִשְׂמוֹחַ וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו.
וְגַם כָּל הָאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה וְרָאָה טוֹב בְּכָל עֲמָלוֹ מַתַּת אֱלֹהִים הִיא
העולם כל הזמן משתנה ומציב לנו אתגרים מתחלפים:
אנחנו צריכים להיות חכמים ולתת את המענה הנכון לאתגרים שעומדים מולנו.
אם נדע להיות רכים בזמן הנכון, אבל גם קשוחים שצריך.
אם נדע לבכות כשצריך לבכות, אבל לשמוח בכל שאר הזמן.
אז נדע למצוא את האיזון והזרימה שיתנו לנו חווית חיים משמעותית וגם נעימה יותר.
רק אם נדע לעשות את כל אלה- נוכל למצוא הרבה חסד ושמחה ביום יום הפשוט והזורם- כנגד הקשיים והבאסה.
במקום להילחם בתנאי החיים מלמד אותנו קהלת לזרום איתם.
:)