מה שמדהים במארי קונדו זה שבספרה "סוד הקסם היפני" ובספר ההמשך שלו "שמחה בלב" היא לקחה את המלאכה שכולם שונאים- הלא היא סידור הבית והעברה לתרומה חפצים שאינם בשימוש- to the next level. היא הפכה את המלאכה הזאת לגישה טיפולית פשוטה שכל אחד יכול ליישם בעצמו.
על פי קונדו, ההיאחזות שלנו בחפצים מגיעה משני אלמנטים- העבר, והעתיד. שעל פי גישת הבודהיזם- היחסים שלנו איתם הם המקור לסבל. הרי החיים, בעצם, מתקיימים תמיד בהווה.
איך בעצם העבר והעתיד מתחברים לחפצים שלנו? הנה סיכום קצר של הגישה
העבר- אנו שומרים חפצים רבים מתוך סנטימנט- תחושה שאם נשחרר מהחפץ- נשחרר מהסיפור שלו. וזה כמובן לא נכון, הזיכרון נשמר, ואת החפץ בהיעד שימוש בו- ניתן לשחרר. קשה לנו להשלים עם תקופה שנגמרה, אדם שיצא מחיינו או נפטר, ועם העבודה שאנו בני חלוף והכל בסופו של דבר- עובר. אבל האימון הקטן הזה על שחרור מזכרות- עוזר לתרגל את השריר של ההשלמה עם העובדה הזאת. הכל חולף, למה להחזיק בכוח במקום לפנות מקום לעתיד?
העתיד- דברים רבים צוברים אצלנו אבק במשך שנים בגלל שאנו פוחדים שיום אחד- לא יהיה ונצטרך. שזאת הייתה מחשבה הגיונית פעם, כשהיה נורא מעט מכל דבר והכל היה מאוד איכותי ויקר. אבל היום בעידן התעשייתי כשמייצרים הכל בזול ובכמויות מסחריות, קשה מאוד להאמין שנמצא את עצמנו תקועים בלי הכבל החשמלי או החולצה שלא לבשנו יותר מעשור. ובנוסף, אם עד עכשיו לא השתמשנו- רוב הסיכויים שכבר לא נשתמש.
הפחד מהעתיד הוא המייצר העיקרי של החרדה בדור שלנו, והאימון על ההשלמה עם העובדה שאי אפשר באמת לנבא את העתיד אבל אפשר ללמוד לסמוך על עצמנו שנסתדר- מייצר הרבה שקט נפשי
ההווה- אנחנו חיים היום. אז למה שלא נהיה מוקפים אך ורק במה שאנחנו הרי אוהבים? למה שלא נקום בבוקר לבית מתוקתק (הרי כשיש מעט חפצים אין הרבה מה לסדר) נעים (הרי כשיש מעט חפצים בדרך כלל יש תחושה נעימה ומפוארת בבית) ללא חפצים שגורמים לנו לתחושת מחנק כשאנחנו מסתכלים עליהם?
קונדו פירקה את השיטה לגורמים, ומי שאוהב סדר, יכול ממש ללכת צעד אחרי צעד וללמוד איך "לקנמר" את הבית- עד שלאחר חצי שנה של תהליך- הבית יקבל את "הניצוץ" וכבר, לטענתה, לא יהיה אפשר לחזור אחורה למה שהיה. מדובר בתהליך חד פעמי שתוצאותיו מלוות לכל החיים.
אני יכולה להעיד על עצמי שעברתי את התהליך הזה בעקבות הספר, אומנם לא הלכתי 100% אחרי כל ההוראות אבל זרמתי עם ההלך הכללי, והשלתי מהבית שלי 80 שקים של חפצים (בסך הכל היינו זוג שגר בדירת 2.5 חדרים, מי היה מאמין). והיום אני גרה בחלל ריק ונעים, בלי חפצים מיותרים, שבעיני הדבר היפה ביותר בבית הזה הוא העובדה שאין בו קשקושים מיותרים.
מה גם, שהתהליך עזר לי לשחרר את ההתמכרות שלי לקניות. איכשהו, יום למחרת סיום התהליך הזה כשחלפתי במיקרה על פני חנויות ראווה של בגדים ברחוב שלי- הבגדים נראו לי כמו סתם בדים. לא התכווץ בי כלום. זה לא עשה לי כלום. החשק לקנות נעלם, ומאותו יום גם לא חזר.
מה שנחמד הוא שאלה מאיתנו שאין סבלנות לקרוא ספרים או אין את הזמן להקדיש לכך- יכולים לשמוע את הספר בגרסאת אודיו חינמית ביוטיוב, וגם לאחר מכן לתרגל בקבוצת פייסבוק ישראלית שעוזרת בתהליך.
ספר מומלץ לכל מי שחולם על בית נעים ושמחה בלב.
שיהיה לכם קינמור נעים!