הסרט "ג'וקר" הפך לאחד הסרטים המדוברים והשנויים ביותר במחלוקת בשנים האחרונות. הוא גרף עד כה 783,000,000 דולר, זכה ב"אריה הזהב" בפסטיבל ונציה וקיבל ביקורות מהללות מפי המבקרים האירופאים .
מצד שני, משפחות של קורבנות ירי בארצות הברית ביקשו לגנוז אותו ולחלק מאולמות הקולנוע בהם הוא הוקרן הוצמדה אבטחה מוגברת. על הסרט הייתה ביקורת רבה ברשתות החברתיות, בטענה שהסרט גורם להזדהות עם דמות של רוצח ומצדיק את מעשיו.
אז מה יש בסרט הזה שגרם לכל כך הרבה שניות במחלוקת, והאם באמת יש משהו מאחורי ההזדהות של הצופים עם הדמות הראשית?
הג'וקר, למרבה ההפתעה ובניגוד לסרטים כגון: "באטמן", "ספיידרמן" ודומיהם- הוא סרט דרמה עלילתי לכל דבר.
יוצרי הסרט הצליחו לבנות דמות של אדם אנושי, פגיע, צדדי בחברה, כאוב וקורבן של אלימות קשה בבית וניכור חברתי- אותו מגלם השחקן המופלא חואקין פיניקס- ולהראות כיצד עוד ועוד ניכור ואכזריות מצד החברה בה הוא חי דוחפת אותו מטה מטה עד שהוא הופך לסוציופת המכנה את עצמו- "הג'וקר"- פושע מחופש לליצן שרוצח את כל מי שמתנהג אליו בבריונות.
אי אפשר שלא להזדהות עם אדם חלש שהמערכת רומסת אותו והסביבה מתנכרת אליו ומתעללת בו. זה ברור.
אבל מה שעוד מתחוור הוא, שלא רק ההזדהות עם דמות האנדרדוג היא הסיבה לחיבת הצופים האמביוולנטית אליו, כי אם הסיטואציה בה הוא חי.
(*אזהרת ספויילרים למי שלא צפה. נא לדלג על קטע זה עד לסימן ה*)
בכל סצנה וסצנה בסרט מוצג שוב ושוב כיצד דמות הג'וקר מחפשת קשר אנושי, חמלה, הקשבה, אכפתיות- ולא מוצאת אותה. הוא מצחיק ילד באוטובוס והאמא שלו מבקשת שיפסיק להטריד אותו, הוא שופך את ליבו מול הפסיכולוגית שלו והיא מביטה בו במבט ריק ומציינת שהמימון הציבורי לטיפול שהוא מקבל ממנה בוטל. הוא חוטף מכות מחבורת נערים ברחוב ולאחר מכן מקבל על כך נזיפה מהבוס שלו ואיום לפיטורין. הוא עולה לעשות מופע סטנדאפ לראשונה בחייו- ומוצג ללעג על ידי מנחה טלוויזיה בתוכנית הטלוויזיה האהובה עליו (וגם מוזמן בנימוס להתארח בה לאחר מכן).. אישה אחת במעלית הבניין שלו מתבדחת איתו למשך שתי דקות- והוא, שכל כך צמא ליחס ואמפטיה מאנשים- הוזה שהם הופכים לזוג ובסופו של דבר מופיע בבית שלה עם כוונה להרוג אותה (ולא עושה את זה).
הג'וקר חס על מי שמגלה אמפטיה או חביבות כלפיו, אבל מאבד את זה בסופו של דבר אל מול האכזריות והניכור החברתי שמקיפים אותו. זה מתחיל בכך שהוא יורה בצעירים שמרביצים לו ברכבת התחתית- דבר שמוביל לגל מחאה חברתי ברחובות כיוון שאותם צעירים היו בחורים עשירים ממעמד חברתי גבוה. לאחר מכן הוא חונק את אמו עם כרית לאחר שמגלה שהיא הזניחה אותו ואפשרה לבני זוגה להתעלל בו בילדותו. הוא הורג במו ידיו את אחד מחבריו לעבודה שנתן לו את האקדח מלכתחילה לצורך הגנה עצמית מבריונים ולאחר מכן האשים אותו שניסה לקנות אותו ממנו, ולבסוף- הוא יורה בשידור חי במנחה הטלוויזיה שצחק עליו- ולאחר שמחלצים אותו מניידת המשטרה שעצרה אותו- הופך לסמל המחאה ברחוב בו כל האנרכיסטים מחופשים בעצמם לדמות הג'וקר.
רק מתיאור העלילה אפשר להבין למה הקהל בכל זאת מזדהה עם הג'וקר- מדובר באדם חלש שהחברה בעטה בו שוב ושוב עד שהוא נשבר. אף אדם נורמטיבי לא יצפה בסרט ויגיד לעצמו "טוב שהוא ירה בכל האנשים האלה, גם אני הייתי עושה את זה במקומו". אבל כן אולי, יאמר לעצמו "מסכן האיש הזה. לא פלא שהוא השתגע והפך לפסיכופט".
הג'וקר מוצא את עצמו הופך לסמל המחאה כנגד הפער בין המעמדות בעיר בה הוא חי, אבל הסיטואציה שהובילה למעשיו לא בהכרח קשורה לעובדה שלא היה לו כסף.
מה ששבר אותו היה הניכור החברתי סביבו, תחושת הבדידות והבריונות אליה היה חשוף.
אם לא היינו כצופים מזדהים עם תחושת הבדידות, הניכור והאלימות ברחוב- הסרט היה לא משכנע- ומדרמה קורעת לב היה הופך לבדיחה או לסרט אימה. בגלל שכולנו מכירים את זה, חווים את זה בדרך זו או אחרת- הסרט גרם לנו להבין לליבו של הג'וקר הסובל.
*
אורח החיים המודרני-עירוני, המרוחק מהטבע, מבודד את האנשים, מתיחס לאינדיבידואל כאל כלי יצרני-כלכלי ומרחיק את האמפטיה והקשר הבין אישי מהיום יום- הוא זה המכאיב לדמות הג'וקר יותר מכל. גם אם הג'וקר היה מיליונר- הוא עדיין היה מרגיש את אותה בדידות ועצבות שהוא חש במהלך הסרט.
אין ספק שפערים חברתיים מקשים על החיים של האנשים, אין ספק שכשאין כסף- חשופים יותר לפגיעות חיצוניות (ובמיקרה של הג'וקר בהיעד היכולת לממן לעצמו טיפול פסיכולוגי הולם, למשל).
אבל שיעור ההתאבדויות במדינות עניות הוא הרבה פעמים נמוך יותר מבמדינות עשירות.
בדידות וחוסר משמעות מוציאות אנשים מדעתם. לא עוני. ואת זה, לא הבינו גם תושבי לבנון שבחרו להשתמש בג'וקר כסמל המחאה שלהם בימים אלה ממש.
מתוך ערוץ היוטיוב Le Huffington Post
המחאה הזאת משום מה לא קיבלה שום סיקור בתקשורת הישראלית. בביירות מתקיימת מחאה בה נעשות מהומות רבות ברחובות, המזכירות את אלה המתקיימות ברחובות גותהאם בסרט "ג'וקר", כאשר המוחים, כמו בסרט, צובעים את פניהם בדיוק כמו שצובע הג'וקר את פניו- לאות התרסה כנגד הממשלה על חוסר הטיפול במעמדות החלשים במדינה.
וכאן בדיוק הטעות. גם אם מתעלמים מהבחירה בג'וקר (דמות של רוצח) כסמל מחאה, הנחת היסוד היא שגויה. הסרט מציג את חוליי החברה המנוכרת- מודרנית ליברלית מערבית קפיטליסטית- דווקא זו שהלבנונים כנראה שואפים להגיע אליה.
החברה המנוכרת-עירונית, רועשת, אפורה ונטולת החמלה בה אנו חיים כיום- היא חברה בה שכחו איך זה לחיות בסביבה של טבע, בקהילתיות, בערבות הדדית ובסיטואציה שמוציאה את האנושיות מהאדם.
בעבר, כשאנשים גרו בכפרים קטנים וחיו בקהילות שבטיות, לא היה סיכוי שמישהו ימות בבית הסמוך אליך בלי שתדע על כך במשך שנים. אפילו אם נחזור בעצמנו עשרים או שלושים שנה אחורה- גם אורח החיים בערים המודרניות דאז היה הרבה יותר קהילתי- הילדים שיחקו עם ילדי שכנים, יצאו לשכונה, השכנים ישבו יחד, כולם ידעו מה קורה אצל כולם, אנשים נפגשו בבית הכנסת, במכולת.
היום העולם השתנה. הילדים יושבים בבית מול המחשב, אנשים מתקשרים באמצעות מדיה דיגיטלית ומזמינים אוכל מהאינטרנט. אף אחד לא יוצא מהבית. הבית הוא בונקר- והסביבה- אויב.
ב2012 התבצע טבח מהחמורים בתולדות ארה"ב, על ידי בחור בשם ג'יימס הולמס שהתחפש לדמות הג'וקר וירה למוות בצופים בסרט של באטמן : "עלייתו של האביר האפל".
איך בכל זאת דבר כזה קורה? למרבה האירוניה- בדיוק מהסיבה שהסרט האחרון של הג'וקר עסק בה- בהיעדר קשר אנושי אמיתי- הטלוויזיה מקבלת יותר מידי מקום בחיים של האנשים. ואדם שנמצא גם ככה על הקשקש מבחינה נפשית- יכול בקלות לקחת את השפעת סרט מסוים עליו צעד אחד יותר מידי.
מכאן גם מגיעה הביקורת על הסרט "ג'וקר". מתוך הידיעה שהטלוויזיה היא כבר לא סתם אמצעי בידור, היא אלוהים- במיוחד לאנשים מבודדים מהחברה הלוקים בנפשם- ואין לדעת לאן ההשפעות של סרט כזה או אחר יכולים לקחת אדם כלשהו . מצד שני- אי אפשר להיכנע לצנזורה- ואי אפשר להאשים את הוליווד בפרשנויות הזויות של היצירות שלהם על ידי אנשים מעורערים.
אז מה התשובה לשאלה- האם הסרט ג'וקר הוא סרט שישפיע על החברה שלנו בצורה חיובית או שלילית?
זאת הבעיה. שאין לדעת. ואין גם דרך לשלוט בהשפעות של הסרטים על אנשים.
האצבע המאשימה לא צריכה להיות אל הוליווד- אלא אלינו, שנותנים כל כך הרבה מקום בחיים שלנו לסרט שמוקרן על המסך.