מינימליזם והמחאה החברתית- סרט הדוקו "חברים" על מחאת 2011

20:16 26.11.2019

כשלון המחאה החברתית של 2011 קיבע תפיסה בקרב הצעירים לפיה עתיד כלכלי כבר לא יהיה להם במדינה בה הם חיים, ולכן, עדיף לבזבז כאילו אין מחר. אבל האם באמת העתיד שלנו כאן כל כך שחור- או שיש כמה דברים שאנחנו לא יודעים לגבי מה עמד מאחורי המחאה הזאת והפך אותה למחאה הגדולה בהיסטוריה של מדינת ישראל?

 

סרט הדוקו- "חברים" מאת רגב קונטס, מיוזמי ומובילי המחאה החברתית הידועה של 2011, מציג לנו את המחאה מזווית קצת שונה מזו שאנו רגילים להכיר.

הוא נפתח במשפט "סרט זה אינו בא לתאר את השתלשלות האירועים של פריצת המחאה החברתית בקיץ 2011, הוא נקודת מבט אחת בודדת, של איש קצת בודד בפני עצמו".

 

בסרט מוצגת לנו זווית הראייה של רגב, שהעיד על עצמו שהוא אדם הסובל מבדידות וכילד לא היו לו חברים. שמצא את עצמו מוביל את המחאה לגמרי במיקרה, גם כנראה מתוך צורך למצוא לעצמו קבוצה חברתית, וגם כי עמדו לזרוק אותו מהדירה בה הוא חי.

 

מה לא נאמר על המחאה החברתית הזו? שהיא הייתה הצלחה, שהיא הייתה כישלון, שהיא העלתה את המודעות לבעיית יוקר המחיה, שהיא גרמה לירידה מהארץ, שהיו בעיות ניהוליות, שזו הייתה היסטוריה ששינתה את המפה הפוליטית....

ויתכן שכל הדברים האלה נכונים גם יחד. רק שאף אחד עדיין לא באמת הצליח לענות על השאלה- למה זה בסופו של דבר לא הצליח?

למה המהפכה הגדולה ביותר בתולדות מדינתינו הצעירה לא השיגה את התוצאה הרצויה?

 

כשמסתכלים על הסרט עצמו קשה לפספס את המסקנה מהתיעודים הראשוניים של חבורת הצעירים האמביציוזים האלה, והיא שלא היה להם שום מושג למה הם נכנסים- הם לא באמת חשבו שמה שהם עושים יעשה רעש כל כך גדול במדינה, וכשזה הפך למפלצת שזה הפך- הם לא ידעו איך לקחת את זה to the next level...

 

קשה לי שלא להעריץ את החברים האלה, ויחד עם הערצתי אליהם, קשה לי שלא להתיחס לנזק שנגרם למדינה כתוצאה מהמחאה הזאת.

 

המחאה יצרה תמונה של מצג שווא- לפיו אנו חיים במדינה מרושעת זוללת יושביה, בה המחירים עולים ועולים ואנו נעשים עניים ועניים יותר ויותר מיום ליום.

 

לאחר המחאה, ולאחר ששום דבר לא השתנה במדינה- אנשים שאימצו לעצמם את התפיסה לפיה זו המדינה בה אנו חיים- התייאשו.

התייאשו- והתחילו לבזבז כאילו אין מחר. כי המחאה הצליחה לשכנע אותם- שבאמת אין מחר. שמה שלא נעשה- נידפק. אז עדיף ליהנות כל עוד אנחנו יכולים. 

 

בשום שלב במחאה החברתית אף אחד לא שאל את עצמו- אם קשה לי מבחינה כלכלית- האם יכול להיות ש-גם- לי יש חלק בזה? כמה פעמים ביליתי בבית קפה השבוע? מתי בפעם האחרונה נסעתי לחו"ל? למה העגלה של הילד שלי עלתה 8000 ש"ח ולא בחרתי לקחת עגלה חינמית מיד שניה מחברים?

עשיתי תואר יקר כי באמת הייתי צריך אותו או שאין לו שום קשר לעבודה שלי ורציתי להרשים את אמא?

אני גר בתל אביב כי...למה בעצם אני גר בתל אביב?

 

הסרט "חברים" מאת רגב קונטס.