בני עשרים? אתם בתחילת הדרך? לא יודעים מה לעשות- על מה להוציא את הכסף, איך להרוויח אותו, איזו קריירה לחפש ובאיזה גיל להקים משפחה?
הכתבה הבאה נועדה למנוע מכם לבזבז את כספכם זמנכם ומרצכם על אותם מוצרים- משווקי אושר, ולהקדים תרופה למכה.
לחסוך מכם את חוסר האונים המלווה היום את גיל עשרים, את התחושה ששום דבר שעושים לא מספיק- ואת הנפילה הכלכלית שלרוב מתלווה למשברים אלה.
יש הבנה פשוטה, שאם מתחילים איתה את החיים- ומזכירים אותה לעצמנו- חוסכים המון. חוסכים חרדה. דיכאון. לחץ. מרדף. נסיון להוכיח. בזבוז כסף. בזבוז זמן. חיפוש עצמי. ייסורי מצפון. הלקאה עצמית. שנאה עצמית. תחושת נרדפות. חוסר יכולת לנהל את הזמן ואת הכסף. ניתוק מעצמנו.
ההבנה היא זו
ואני אדגיש אותה כדי שגם התודעה שלכם תפנים אותה כשאתם קוראים את המשפט
(אני ממליצה לכתוב אותו איפשהו ולחזור עליו מידי יום *)
החיים מתקיימים בתוכנו, לכן אין אחרי מה לרדוף
מושגים גדולים כמו "מימוש עצמי" "שלווה" "אושר" ו...wait for it.... "עושר" לא יכולים להתקיים מחוץ אלינו
למען האמת- שום דבר לא יכול להתקיים מחוץ אלינו
הכל קורה בתוכנו
גם את המילים שאתם קוראים ברגע זה ממש- אתם קוראים בתוך עצמכם,
ואת עצמכם אף אחד לא יכול למכור לכם או לקחת מכם
המונח "חיים אישיים" לא היה קיים עד לפני כמה עשרות שנים כאשר נשים יצאו למעגל העבודה, אך עול (או הכבוד של) טיפול בילדים נפל עליהן ללא עזרה, והיה להן קשה למצוא דרך לאזן בין שני הדברים- "החיים המקצועיים" ו"החיים האישיים".
היום זה כבר מושג שכולנו משתמשים בו. "החיים האישיים" שלי, "הזמן הפנוי" "העבודה". המון מילים שמכניסות אותנו למעגל נרדפות שאין לו סוף.
בעצם כל ה"חיים" האלה מתקיימים בתוך עצמנו, והם לא יותר מאשר הגדרות ריקות. כי גם כשנוסעים לטיול בחו"ל- זזים, מדברים, חושבים, מתארגנים, וכך גם כשעובדים. אין באמת משהו שמשתנה למעט ההגדרה שמכתיבה את החוויה.
הרבה אנשים מרגישים חופשיים בעבודה שלהם וכלואים בתוך הבית.
הרבה אנשים מרגישים כלואים בכל מקום, או חופשיים בכל מקום
זה לא באמת משנה מה עושים, מה שמשנה זה למה עושים את זה
מגיל צעיר מופעל עלינו מכבש לחצים "לממש את עצמנו". אך המימוש העצמי שוכן בתוך התהליך הפנימי שלנו, ההבנות שלנו על החיים, העבודה שלנו לשיפור עצמנו, לתובנות על איך אותו עולם בו אנו חיים ("עולם"-מלשון נעלם על פי היהדות, כי נעלמת מאיתנו הדרך לחיות בו ותפקידנו לגלות) פועל.
אם אתם בני עשרים ובתחילת הדרך, הסיוט עוד לפניכם. עכשיו הגיע הרגע שלכם. הרגע לאבד את העשתונות במרדף אינסופי אחרי משהו שרק מתרחק ומתרחק.
אבל אתם יכולים לעצור.
אתם יכולים לחשוב.
אתם יכולים לנשום.
ולהבין.
שאף אחד לא יכול לתת לכם את מה שכבר יש לכם ממילא
משמעות לא מימוש- היא זו שתהפוך את החיים שלכם לטובים. וכשיש משמעות, תרומה וערך במה שעושים הפעולות עצמן הן לא העניין, הן רק התוצאה .
כך שלא משנה אם תבחרו להיות רופאים (יש מספיק רופאים שעושים נזק במקום תועלת) או ספרים (יש מספיק ספרים שהופכים לפסיכולוג של כל המסתפרים שלהם ויש תרומה בעשייה שלהם שעולה אלף מונים על זו של מטפל מוסמך)- מה שמשנה הוא למה אתם עושים את זה, והאם יש בכם אהבה לחומר.
ואיך כל זה מתחבר לכסף? לחיסכון של 50%?
זה לא היה רק קליק בייט, יש קשר ישיר
בחורה צעירה שמתחילה את החיים שלה בלי לחץ, בלי לחשוב שהאושר נמצא שם רחוק רחוק רחוק- בתואר, בטיול, בבגד החדש, בבן זוג המושלם, בילד הראשון - ומקדישה את זמנה הפנוי לשיפור הנכסים האמיתיים בחייה- אוכל בריא, זמן פנוי, פעילות גופנית, תודעה נקייה ויציבה (מדיטציה, הימנעות ממסכים, הימנעות מהתמכרויות והסחי דעת), זמן עם המשפחה והחברים (האמיתיים, לא אלה שמגניב להסתוב איתם ולא עונים לטלפון כשצריך מהם משהו)- תבין מהר מאוד שאת הכסף שהיא מרוויחה- לא משנה מאיזו עבודה כל עוד השכר מספיק והעבודה חביבה עליה באיזשהו אופן- היא יכולה להוציא- אבל על השקעות, לא על הוצאות.
לא יהיה לה לחץ לרוץ להתחתן בגיל צעיר מידי, להביא הרבה ילדים שקשה לממן (באירופה ממוצע הילדים למשפחה הוא ילד לזוג, בארץ זה 3- גם בקרב האוכלוסייה החילונית. אולי שווה לעצור ולחשוב מראש- מה המחיר להבאת ילדים? מה ההקרבות שצריך לעשות כדי להביא כל כך הרבה? האם זה משהו שמתאים ספציפית לה או שזה מה שכולם עושים והיא פוחדת לא להיות "נורמאלית"?)
לא יהיה לה לחץ לרוץ ולטייל ולראות את העולם, כי היא תבין שהעולם נמצא בכל מקום ויש המון מה לראות גם ברדיוס של מאה מטרים מסביב לבית שלה
לא יהיה לה לחץ לעבור לבית גדול בשכירות עוד יותר גדולה, כי היא תבין שהמרחב הוא פנימי.
היא כן תשקיע בעצמה - אבל בעצמה באמת, לא בעצמי הכוזב שהחברה מוכרת לה לפיו הכל צריך להיות גדול, מנצנץ, מרשים (את רוצה לעשות דוקטורט או שאת רוצה שיהיה לך תואר דוקטור כדי שאמא תשוויץ? את באמת חייבת לקנות עכשיו רכב או שאפשר להתקיים עוד כמה שנים עם אופניים ולהרוויח כושר ובריאות על הדרך?)
ואם בכל זאת אנחנו נופלים על המספרים (אני אוהבת מספרים אבל לרוב נמנעת מלדון בהם במגזין זה, הפעם אחרוג)
גם בחורה שמתחילה לעבוד בגיל 23 (לצורך העניין התחילה ללמוד מיד בתום השירות הצבאי בלי טיולים בעולם , למרות שגם היום לא חייבים ללמוד כדי לפתח קריירה)
וחוסכת חצי מהשכר שלה- נניח אפילו שמדובר בשכר מינימום - יכולה לחסוך עד גיל 33 318,000 שח שיספיקו לה להון עצמי לבית- עם עזרת בן זוג או הורים- או בלי אם היא מוכנה לגור בפריפרייה (נכון שמחירי הדיור עולים עם השנים , אך רוב הנשים המשכילות גם לא מרוויחות שכר מינימום אז לקחתי תרחיש ממוצע בין שני הקצוות. וגם אם בסופו של דבר עם הכסף הזה היא לא תקנה בית, היא יכולה להפקיד אותו בקרן פנסיה שעד ליום בו תמשוך את הכסף הוא יהפוך ללפחות 954000 שח. )
בגיל עשרים קל יותר לחסוך- אין הוצאות על ילדים, ואין ציפיות כבדות מהחברה לעשות "שופוני" (היום כבר יש אולי, אבל פחות). אפשר לשמר את אורח החיים הסטודנטיאלי ולהשקיע בנכסים האמיתיים של הנפש- ובנתיים לתת למספרים לעבוד בשבילך.
אבל אם אנחנו נדבר על בני עשרים
אפשר גם לדבר על בני שלושים
וגם בני ארבעים
כי בעצם
נכון שעם השנים כבר יותר קשה לשמור על רוח ספורטיבית ולגור בבתים קטנים או לנסוע באופניים, אבל מצד שני- יותר קשה להידרדר מבחינה כלכלית ולרדוף אחרי מימוש עצמי שלא מגיע
וגם אם חשוב לכם שהבית יהיה יפה- אולי אפשר להתפשר על המיקום? ואם לא- אולי אפשר להתייעל בקניית מזון או בתחבורה? כלכלית תמיד יש פתרונות, אך לרוב אנו לא עוסקים בהם במגזין הזה, לא כי הם מורכבים מידי אלא דווקא כי הם פשוטים מידי - זה ברור רציונאלית לכל אדם מה אפשר לעשות כדי להתייעל, הבעיה היא שאנחנו לא רציונאלים. אנחנו עבדים של המרדף אחרי הכלום.
אז איך מסכמים את הכתבה החשובה הזאת?
1. משקיעים בנכסים רגשיים ( מדיטציה, טיולים בטבע, חברים ומשפחה, בריאות, מסע פנימי, שליחות) וכלכליים (פנסיות, עסקים, נכסים מניבים, חיסכון ל) במקום הוצאות רגשיות וכלכליות
2. מצמצמים השפעות שליליות שעשויות "להפיל אותנו בפח" (מסך, מסך, ועוד פעם מסך- על כל פרסומותיו, הגלויות והסמויות, המדרדרות את נפשנו לאינסוף ייסורי מצפון ונסיונות לתקן את חיינו המקולקלים)
3. יוצרים (רק עבור הקטגוריה הזו אפשר להקדיש כתבה שלמה, אם לא סדרת כתבות, אך בגדול- בכל פעם שאתם רוצים להתחדש במשהו- תזכירו לעצמכם שהצורך להתחדש הוא לא הצורך לקנות כי אם הצורך ליצור , וזה צורך מבורך- אז לכו תיצרו משהו)
והנה קטע להשראה כללית של Sadhguru:
מה חשבתם על הכתבה? ספרו בתגובות