אנחנו לא גיבורי על
איך לחיות חיים מלאים דרך חיבור למגבלות שלנו?
בעידן של היום, העולם מעודד אותנו לחיות מעל ומעבר לגבולות האפשרי. אנחנו מופצצים במסרים שמדריכים אותנו להתעלם מהמגבלות שלנו – בין אם זה לחיות מכסף שאין לנו, לעבוד שעות על שעות שאין לנו, או אפילו לנסות להימנע מהמחשבה על מוות- כאילו שהוא לא קיים . אבל, איזה קטע, אנחנו רק בני תמותה. ולא נהיה גיבורי על. אף פעם. אז אולי הגיע הזמן להתאהב במגבלות שלנו ולמצוא את היופי שבהן. אולי שם החכמה האמיתית
לחיות כמו בני אלמוות? לא תודה
אחת מהאשליות הגדולות שהחברה מטמיעה בנו היא המחשבה ששיש לנו יותר זמן ממה שנדמה לנו ושאנחנו אמורים להישאר צעירים לנצח או לפחות אמורים לשאוף לכך. מלמדים אותנו להתייחס למוות כאל אסון שמנסים למנוע ולא כאל חלק טבעי מהחיים שנותן להם טעם. אבל מה אם במקום להתעלם מהמגבלת הזמן שלנו, נלמד לאהוב אותה? כשאנחנו מבינים שיש גבול לכמות הזמן שיש לנו כאן, אנחנו מתחילים להעריך כל רגע, כל יום, כל דקה. כמו כל דבר בחיים- כשמבינים שיש מעט ממשהו- מעריכים אותו. אפשר לקום לעוד יום משעמם מתוך התעלמות מהמגבלות או להבין שבאמת כל יום הוא מתנה – ואנחנו נלמד לנצל את הזמן הפנוי שלנו בצורה הטובה ביותר, ולהתענג על כל הישג.אנחנו יכולים. וזה מתוך אימוץ רעיון הסופיות של חיינו ולא מתוך בריחה ממנו.
מגבלת הכסף: דרך חדשה לראות את השפע
כשהחברה מצפה מאיתנו לחיות כאילו יש לנו מיליונים בבנק,וברשתות החברתיות כולם נראים כאילו הם סלב או טייקונים, אפילו שהם לא, אנחנו מוצאים את עצמנו חיים בפחד מהאפשרות ללכת לסופר ולהגביל את עצמנו לתקציב. אנחנו מרגישים אשמה אם אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו כל מה שנראה לנו "נחוץ". אנחנו חושבים שאנחנו אמורים להיות יכולים להרשות לעצמנו הכל, ואם לא- נכשלנו בחיים. אבל מה אם נלמד לאהוב את מגבלת הכסף שלנו? אולי נתחיל להעריך את מה שיש לנו, להפסיק לרדוף אחרי הקניות כאילו הן תרופה לבעיות שלנו, ולהרגיש בשליטה? כשאנחנו לומדים להסתפק במה שיש, אנחנו מתפנים ליהנות יותר מהחיים ולחיות בפשטות. כן, זה לשים את האגו בצד, וללמד את עצמנו מחדש מה זה מינימום. ליסוע לחו״ל פעם בשנה זה לא מינימום. אל תבלבלו לי במוח
האנרגיה שלנו היא לא בלתי מוגבלת
אנחנו חיים בעולם שמצפה מאיתנו לעבוד, לעבוד, ולעבוד עוד. לנוח? זה לחלשים. סליחה, זה לא רק לחלשים- זה ממש פשע! אנשים ממש יכולים לכעוס על בן אדם שנח, או לכעוס על עצמם כי הם עצרו לרגע ! תגידו, השתגענו? אנחנו רק בני אדם ואנחנו זקוקים למנוחה. והרבה ממנה. מגבלת האנרגיה שלנו היא חלק מהותי מחיינו, והיא שם כדי להזכיר לנו את הצורך לשמור על איזון. צריך לחבק אותה ולהתענג על המנוחה. מנוחה היא הדבר הכי פרקטי שיש. כשאנחנו מתאהבים במגבלה הזאת, במגבלת האנרגיה שלנו, אנחנו לומדים להוריד ציפיות, לתת לעצמנו זמן לנוח, לישון מספיק שעות ולפנות זמן לפעילויות שממלאות אותנו. כן. זה אפשרי. וזה לא פשע
האמת על החיים – אנחנו רק בני אדם
בסופו של יום, כשאנחנו מקבלים את המגבלות שלנו ומפסיקים לשחק את המשחק של להיות גיבורי על, אנחנו יכולים להתחיל לחיות חיים אמיתיים ומלאים יותר. אנחנו מפסיקים להשוות את עצמנו לאחרים, מפסיקים לרדוף אחרי הבלתי מושג, ומתחילים להעריך את מה שיש לנו. ויש לנו המון. המון! (רק תסתכלו מה קורה במדינות עולם שלישי ואיך אנשים חיים. מיליארד אנשים ברחבי העולם חיים מדולר ליום. זה הזוי שאנחנו מרגישים עניים או מסכנים בחברה שופעת כמו שלנו!)
להתאהב במגבלות שלנו זה לא להיכנע או לוותר, אלא להבין שהן חלק מהותי מחיינו. הן אלה שנותנות להכל ערך! להכיר בהן זה להכיר בערך של עצמנו ושל כל מה שיש לנו. ואת גיבורי העל נשאיר למארוול. זה מספיק.
