מאוד קשה להסביר בצורה מינימליסטית מהו בעצם המינימליזם. זה כמו להסביר במשפט, או בכתבה אחת- מה זו דמקורטיה, מה זו דת, מה זו פילוסופייה- אלה דברים רחבים שאפשר לחקור אותם חיים שלמים וכל הזמן לגלות עוד ועוד דברים חדשים. אבל, כל נושא מורכב ביקום בסופו של דבר מצטמצם לכמה אלמנטים בסיסיים- חוקי בסיס, וגם למינימליזם יש כאלה. אז מה הם בעצם? ואיך בכלל כל הנושא הזה מתחבר לכסף? (אם בכלל) מעיין טל
מינימליזם היא תפיסת עולם, לפיה, כל השפע שאנחנו צריכים, רוצים ושואפים אליו נמצא ממש עכשיו, מתחת לאף שלנו, בתוך הראש שלנו, פה.
אין צורך לחפש רחוק רחוק ולרדוף כל החיים, הכל, פשוט, כאן.
הבעיה היא, שעומסים כאלה ואחרים מפריעים לנו לראות את השפע הזה.
המינימליזם הוא תהליך אינסופי שעוזר להשתחרר מהמיותר בחיים, מכל מה שמכביד על האנרגיה שלנו ומפריע לנו לראות, ליצור, להיות אנחנו, להיות רגועים, שמחים, ממומשים ומחוברים לעולם.
בכולנו יש כוחות מיוחדים של יצירה, ריפוי ושפיות שלא באים לידי ביטוי ביום יום כיוון שהעומסים מכבידים עליהם. ועם כל צעד שנעשה לכיוון עצמנו- נתחבר אליהם יותר ויותר.
איזה כייף להתחבר לעצמנו
אז מה הם אותם עומסים?
אצל כל אחד הם מורכבים מדברים אחרים, זה תלוי תרבות, עבר, מצב משפחתי ואישיות. אבל באופן כללי, בחברה המודרנית במדינה מתפתחת- יש השפעות כלליות של התרבות הקפיטליסטית-צרכנית שחוזרות על עצמן בכמה אופנים ומתבטאות באלמנטים הבאים:
1. דפוסי חשיבה מגבילים:
מלמדים אותנו שאנחנו יכולים לעשות הכל, ואז אומרים לנו שאנחנו לא שווים שום דבר. מסבירים לנו שאין מוצא אלא לעבוד בעבודה שאנחנו שונאים בשביל משכורת סבירה, ואז לוחצים עלינו לממש את עצמנו, לבלות ולמצות את החיים. אומרים לנו שאנחנו יפים כמו שאנחנו, ואז מעירים לנו שעלינו 2 קילו. התרבות הצרכנית-קרייריסטית-הישגית דוחפת אותנו לשני הכיוונים בצורה כל כך מבלבלת- שכבר אין לנו מושג מי אנחנו. הבלבול הזה, מגביל את התפיסה שלנו לגבי מה שבאמת אפשרי בחיים. אנחנו שואפים גבוה, מתייאשים- ומתפשרים. מאמינים שאנחנו גרועים- כי אנחנו אמורים להיות הכי הכי בהכל. החברה שלנו היא מאניה-דיפרסיבית במובן שאם אין לך הכל- אתה מרגיש כאילו אין לך שום דבר. ואז אתה כבר לא מאמין שאפשר, למרות שבעצם, אפשר, רק צריך לפנות מקום לאפשר הזה
2. התמכרויות
כל אחד רוצה שנקנה את המוצר שלו- לכן כל מוצר עושה הכל כדי להפוך את עצמו לממכר. משחקי מחשב, טלוויזיה, אוכל מסוכר, קניות באינטרנט, סמים, סקס (אפליקציות של סקס, פורנו ודומיהם), עבודה, קפה- כל אלה ממסכים על התודעה העייפה שלנו, שלא הספיקה להסתגל למהירות האינסופית של החיים היום. ב100 שנה האנושות השתנתה כל כך מהר, שהנפש שלנו לא הספיקה להשתנות יחד איתה. אנחנו עוברים מהתמכרות להתמכרות, מרשת חברתית לאתר קניות, וכבר לא זוכרים איך המחשבות שלנו נשמעות. עומס תודעתי בצורת התמכרות- אוכל את הכיס, ומפריע לשפע של החיים האמיתיים להיכנס
3. עומס של חומר
יש לנו יותר מידי דברים. זה מבלבל. הבית מלא חפצים, החדר מלא חפצים, הארון מלא בגדים. להיות אדם בעל חפצים רבים מידי זה כמו לנהל 20 מחלקות שונות בעבודה במקביל כשכל מה שרצית זה בכלל להיות עובד פשוט עם תנאים טובים. לבחור מה ללבוש לעבודה בבוקר בין אלף אפשרויות, לרוץ אחרי הבלגן שבבית כל היום- כל אלה הם מסיחי דעת שמפריעים לנו להקדיש את הזמן היקר שלנו למה שחשוב לנו באמת
4. עומס כללי של אינפורמציה
הכל. יותר. מידי. הפייסבוק. האינסטה. הטלוויזיה. העבודה. הכבישים. הכל עמוס, הכל רועש, הכל מבלבל. הנפש שלנו לא בנויה לזה. אדם ממוצע נחשף ל6000 פרסומות ביום, עובד 8.5 שעות ומבלה רק חצי שעה בממוצע זמן איכות אמיתי עם הילדים שלו.. איבדנו קשר עם המציאות, אנחנו עובדים מול מסך, ונחים מול מסך. ואין לתודעה זמן לעכל את כל העומס הזה, אז הוא ממיר את עצמו לחרדה, דיכאון ואדישות כללית מהחיים.
5. היאחזויות
התפיסה לפיה רק כשיהיה לי את X אני אהיה מאושר- היא סוג של דפוס חשיבה דכאוני שמשעבד אותנו ל...בעצם, שום דבר.
רוצים שנעבוד, רוצים שנקנה- אז משכנעים אותנו שהאושר לא קיים אלא אם נרוויח אותו- וכדי להרוויח אותו נצטרך לרדוף אחרי X כל חיינו-.
בין אם מדובר בX= עבודת החלומות
X= אשת החלומות
X= בית החלומות
X= הטיול המושלם לחו"ל.
אלה, ועוד, לא יעשו אותנו מאושרים. השחרור מההיאחזות בתפיסה הזאת דווקא כן.
למען האמת, הנוסחה היא דווקא הפוכה.
לא רק כשנשיג את מה שאנחנו רוצים הכל יהיה בסדר-
כשהכל יהיה בסדר- נשיג את מה שאנחנו רוצים.
6. אנחנו לא חיים בהווה.
אנחנו סוחבים איתנו את העבר, ומפחדים מהעתיד. הכאבים שחווינו במהלך חיינו כנראה לא עובדו בצורה נכונה כל הזמן. לא נותנים לנו לגיטימציה לפרוץ בבכי, כמו שהיינו עושים בצורה בריאה כל כך כשהיינו ילדים. כל פעם שיש לנו בעיה מנסים לשכנע אותנו שהיא לא קיימת, לעודד אותנו, להסיח את דעתנו ולגרום לה "לעבור". הנפש צריכה לפרוק כאבים, וכשהיא לא עושה את זה- היא סוחבת. והם הופכים לעומס שגדל וגדל וגדל עד שמתפרקים, או הולכים לטיפול.
העתיד מפחיד אותנו, אנחנו עסוקים בו- חושבים מה נעשה בעוד שעה בפגישה, איך נספיק את כל מה שיש לנו להספיק היום, מה יש לנו לעשות מחר. אנחנו אף פעם לא חיים בהווה.
יש סיפור יהודי שמתאר זאת בצורה טובה. אדם פתח ספר, ובדף הראשון היה כתוב- איש עלה על הסוס.
האדם דילג לסוף הספר- ובעמוד האחרון היה כתוב- איש ירד מהסוס, ומת.
האדם עלעל בכל דפי הספר עצמו- ובכל הדפים היה כתוב- דיגידן דיגידן דיגידן דיגידן.
המשל הזה מתאר את אורח החיים שלנו היום- אנחנו נולדים, רצים, מתים. לא חווים אפילו רגע אחד במלואו.
מה מציע המינימליזם?
המינימליזם מציע להתחיל לסנן עומסים. ללכת לטיפול פסיכולוגי כדי להשתחרר מהעבר, לתרגל מיינדפולנס כדי להתחבר להווה ולהפסיק לפחד מהעתיד.
להיפרד מהתמכרויות, להיפרד מחפצים שאין לנו בהם צורך, להשתחרר מהיאחזויות בדברים שאמורים לתת לנו אושר, מאינפורמציה מיותרת....
את התהליך הזה מומלץ לעשות- בעדינות. דבר דבר, לשחרר לאט לאט, לא בכוח, לא בקיצוניות, לא כדי להשוויץ לכולם שהצלחנו לחיות "בלי"- אלא פשוט כדי לפנות מקום לאוצרות הגלומים בתוכנו, שאין לנו כרגע גישה אליהם.
לכל אדם המינימליזם שלו. אין מינימליזם אחד. לכן לא מדובר במתכון, בדת, בשיטה- אלא בדרך מסוימת, נטולת הגדרות - שכל אחד עובר עם עצמו, או בשיתוף עם קהילה של אנשים שחווים את אותו תהליך.
איך בכל זאת זה מתקשר לכסף?
יש שסוברים שהמינימליזם הוא מינימליזם כלכלי בלבד. מי שמוציא מעט כסף- הוא מינימליסט. אבל גם תושבי מדינות עולם שלישי חיים מדולר אחד ליום- זה לא אומר שהם עברו תהליך מנטלי שהביא אותם לשם.
להוציא מעט כסף זו התוצאה של התהליך, לא המטרה. בדיוק כמו שכשנגמלים מסמים או מסיגריות מפסיקים לבזבז עליהם כסף, אבל אף אחד לא מפסיק התמכרות קשה רק בגלל מצבו הכלכלי. זה בדרך כלל כי הוא רוצה, פשוט, את החיים שלו בחזרה.
אנו חיים בעידן בו הכסף הוא המלך. לכן המינימליזם מצא את עצמו משווק דרך הערוץ המוכר הזה. יש פחות סיכוי שבחדשות הטלוויזיה היו מחליטים לעשות סדרת כתבות על אנשים שהתחילו להיגמל מדפוסי חשיבה מכבידים, אבל אלה ששחררו חפצים מהבית- מצטלמים הרבה יותר יפה.
וזה בסדר. פשוט צריך לזכור שלא זה העניין, זה רק חלק מהעניין.
כן, להרבה אנשים השחרור מהצורך לקנות, להוכיח משהו, להיות חלק ממשהו- שחרר אותם מעבודות שהם לא אהבו בהן הרוויחו הרבה כסף, ומשיעבוד מנטלי וכלכלי.
אבל זה לא אומר שזה היה עובד לכל אחד. אין פתרון אחד לכולם. כל אחד ומינימליזמו הוא.
אז איך מתחילים?
כבר התחלתם כנראה אם הגעתם לקרוא את הכתבה הזאת. שאלתם את עצמכם כמה שאלות על החיים, מצאתם משהו מעניין לקרוא בנושא, חשבתם עליו קצת, הסכמתם או שלא הסכמתם.
זאת ההתחלה. הדרך היא ארוכה, ודווקא מעניינת.
אפשר ליהנות ממנה.
שווה לקרוא עוד ועוד תכנים שיאתגרו לכם את המחשבה, להצטרף לקבוצת הפייסבוק , לאתגר את עצמכם בצמצום כזה או אחר של משהו שמכביד עליכם ולראות איך זה מרגיש, לקרוא ספרים בנושא...ולהתחיל ליהנות מהשפע.
ולעוד צידה לדרך הנה ראיון עם מעיין טל, עורכת המגזין, בתוכנית "העולם הבוקר", על מינימליזם והסטיגמות המיותרות שיש עליו כיום.
בהצלחה!